זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 2/2007
חלום שנשבר
אני מתוסכלת.
אני מתוסכלת נורא.
קודם כל, מתן התגייס, ודי לבד לי כרגע. בא לי שהוא ייכנס לחדר שלי ויציק לי ואז אני אתחיל לרטון לו ולצעוק ולבכות והוא יקשיב לי. האוזן הקשבת שלי בטירונות. אוף.
אני עבדתי ממש קשה לקראת התחרות הלאומית. למעשה, אני קרעתי את התחת המוצק והחתיכי שלי. ואני ממש פיתחתי ציפיות. לא, יותר מזה - אני כבר דמיינתי דרום אפריקה, בחלומות הכי קרועים ופרועים גם דרום קוריאה, אני כבר טעמתי, אני כבר צחקתי, כבר נהניתי, כבר השתגעתי, כבר נלחצתי. אני כל כך חיכיתי לזה.
ועכשיו מה אומרים לי? עכשיו אומרים לי שבגלל שזה יוצא על ליל הסדר, אז השלושה אנשים הדתיים במשלחת שלנו - ומתן - מבטלים. למה? כי הם רוצים להיות בליל הסדר בבית, ורוצים לשמור את פסח כהלכה. בסדר. הציעו להם להתארח אצל משפחות יהודיות, שומרות כשרות. הציעו להם שהם לא יאלצו לכתוב בשבת. הם לא רצו - בסדר. בעיה שלהם.
אבל למה אני לא יכולה לנסוע בגלל זה? איך זה בדיוק הוגן?
הם טוענים שהם לא ימצאו להם מחליפים כי "זה לא הוגן לשלוח משלחת של חילוניים בלבד, זאת אפליה נגד הדתיים". אבל איך, שוב, זאת אפליה אם הציעו להם והם סירבו? למה אני צריכה להידפק בגלל זה?!
אוף. אני פשוט רואה את זה נעלם לי מול העיניים. כל הכיף שלי. כל התקוות. כל העבודה שהשקעתי. כל הרצון. כל כך חיכיתי לזה, ועכשיו זה לא ייצא, בגלל חבורה של אנשים דפוקים בשכל.
לעזאזל איתם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נמה