זה נראה לי כמו הר
מיאו. |
| 3/2007
גיא, גיל, או סתם הבחור עם העיניים הכחולות.
לבד, בתוך המון סוער, באמצע קניון שדווקא בתקופה הזאת הכי הומה. לא שזה היה משנה בצורה מהותית גם אם הוא לא היה הומה. הרי גם אם זה היה רגע אישי ופרטי ולבד, רק שנינו, באיזה נוף רומנטי או משהו, זה לא היה משנה וזה היה נשאר אותו המצב בדיוק.
כמות הזמן שלוקח לשני אנשים זרים בתוך קניון לחלוף זה על פני זה הוא קצר - אבל לא מספיק קצר, כנראה, כי בזמן המוקצב הזה כבר התחלתי לדמיין את העיניים הכחולות שהספקתי לקלוט שיש לו מסתכלות עלי. הוא יעצור, וימשיך להביט בי, ואני גם אעצור ואבהה בו בחזרה עם זוג עיניים כחולות (ירוקות?) משלי. יש לו פרצוף, הילה אם תרצו, של מישהו טוב.
ולא יהיה לו מה להגיד לי, ולי לא יהיה מה להגיד לו, כי בכל זאת - זוג זרים באמצע הקניון, ואולי הוא בכלל ממהר לאיזו פגישה עם איזו אחת פוסטמה, אבל בסוף הוא יזמין אותי איתו לאיזה פיצה. ואני אגיד כן - למרות שאין לי זמן ולמרות שהדיאטה, כי מי בכלל אוהב בחורות בדיאטה? אוהבים רק את התוצר הסופי. ובכל אופן, נאכל פיצה, ונדבר. והוא יהיה שנון, ומבוגר ממני בבערך שנה, אבל לא מושלם מדי. כי אנשים מושלמים זה דבר די נוראי.
ואיך קוראים לו? נראה לי שגיל. אני לא יודעת למה, זה גם לא שם שאני אוהבת במיוחד, אבל אני כמעט בטוחה שזה גיל. או אולי גיא - משהו בסגנון בכל אופן. ויהיה לי כיף איתו, ולו יהיה כיף איתי, ואז אחר כך כשנחזור הביתה נדבר קצת במסנג'ר. ונפגש עוד כמה פעמים.
ונתנשק.
ואז הוא יגלה שאני בכלל לא מתנשקת כזה טוב, אבל הוא יצחק מזה וזה יהיה בסדר, כי למי בכלל אכפת מנשיקות?! עושים מהן עניין גדול מדי אם תשאלו אותי.
וכבר מזמן ירדתי במדרגות הנעות, והוא נשאר למעלה, ואולי בכל זאת? אולי בכל זאת? ואני נושמת עמוק וחוזרת במדרגות הנעות לכיוון ההפוך והוא כבר לא שם. ואני מתהלכת לי בכל הקומה ולא רואה אותו, ואולי עדיף ככה כי מה לעזאזל אני אעשה אם אני אראה אותו?
אז גיל, או גיא, או סתם הבחור-עם-העיניים-הכחולות, כבר לא יהיה שלי. ואני כבר לא אכיר אותו, ולא אדע איך קוראים לו או איפה הוא גר, ולעולם לא נתנשק.
נתנחם בדמיון מפותח?
It's easy to regret your awkward conversations but hard to regret the ones you didn't have.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
