| 1/2009
כוסאמק.
יופי נעמה.
אולי הרסת את כל, אבל כל, מה שהיה לך.
עריכה: בסוף לא הרסתי כלום :]
| |
גימל!
ביום שישי בבוקר קמתי, והרגשתי טוב, אבל הייתי צריכה לגרור את עצמי ממש לאימון כושר. שיעור קבוצתי כזה.
באמצע השיעור אני פתאום מרגישה סחרחורת. מתלהבת כמה שניות מה"היי" המוזר, עד שזה עובר. אחרי כמה דקות מתחילה להרגיש קצת רע, הראש כבד, בחילה, סחרחורת. עם לב לא שלם (מה אני, עצלנית?) הלכתי לעמוד דקה בצד, שותה כוס מים. הבחילה התגברה, ואני זוכרת שבדיוק חשבתי שאני הולכת להקיא, אבל שאני לא אצליח ללכת [לא כי אני עומדת להקיא, כי אשכרה לא אצליח ללכת] עד הדלת, אבל שיש פה לידי פח אשפה, וכבר תכננתי להתקרב אליו, ו...
דבר הבא שאני יודעת, אני על הרצפה על רגליים למעלה על אחת המדרגות-כושר שהוסיפו לה קצת גובה (רמה ממש גבוהה חח) ומטפטפים לי לפה מים עם לימון (כנראה שהייתי מעולפת מספיק זמן כדי לעלות למטבח ולשים לימון במים?). פעם ראשונה בחיים שלי שהתעלפתי.
מאז אני עם חולשה מעצבנת, סחרחורת מתמשכת שלא נגמרת ומדי פעם מחמירה ממש, הראש מסתובב והעולם מסתובב סביבו. ביום שישי אחרי המקרה [ותור אצל השיננית] הלכתי לביקור רופא, אבל הוא לא מצא כלום. אחרי שעבר יום וחצי ואני עדיין עם סחרחורות די נוראיות, הלכתי שוב לביקורופא, וגם הפעם הוא לא מצא כלום, אבל שלח אותי לסדרת בדיקות, וגימל.
אז, היאח הידד, יש לי גימל! :)
| |
דברים שאפשר לעשות ברגעים משעממים במיוחד בצבא:
1. לשחק פוקימון קריסטל. להתחיל בפלאפון, אחרי שזה נתקע פעם ראשונה לנסות עוד 5 פעמים [כן כן מההתחלה], כשגם אף אחד מהם לא עובד להתחיל במחשב האזרחי, כשמשהו קורה לשמירה במחשב להתחיל עוד פעם מחדש, ואז לסיים את הכל חוץ מלנצח את אש (הם קוראים לו רד, אבל הם לא יצליחו לעבוד עלי, הוא אש!) וששוב משהו יקרה לשמירה. זובי, אני לא מתחילה שוב מחדש מפוקימון אחד עלוב בשלב 5 שכולה יש לו tackle ועוד מתקפה הגנתית.
2. לחרוש כל אתר חדשות באינטרנט. כולל אל ג'זירה. כולל אקונומיסט, טיימס. כולל אפילו את החדשות של וויקיפדיה.
3. לחרוש את פייסבוק, ואת שלושת הוובקומיקים הקבועים שלי (XKCD, Anders Loves Maria, Questionable Content). לבדוק 100 פעמים ביום אם הם עדכנו, למרות שאני יודעת את זמני העדכון שלהם טוב מאוד ויודעת שלא.
4. לוודא שאף אחד לא מסתכל, ולקרוא אימיילים קיטשיים ישנים ישנים.
5. למצוא ישראבלוגים של כל מיני אנשים שאני מכירה ולקרוא.
6. לשגע אנשים בטלפון.
7. לעדכן את הבלוג.
כן כן, הגעתי לשלב 7. המצב עד כדי כך גרוע.
סתתתתתם סתם. אני עושה מלא. באמת. מאז יום ראשון, שלחתי 3 אימיילים שלמים (!) שהיו קשורים לעבודה. וקידמתי עניינים. פרודוקטיבית אני.
| |
יום שישי בבוקר
אני הכי אוהבת את עצמי ככה. לא בדיאטה אבל מצליחה לא להגזים יותר מדי. בתכנית כושר אבל יודעת לוותר לעצמי כשאני לא מרגישה טוב, לא לחוצה מזה יותר מדי ולא דורשת מעצמי יותר ממה שנוח לקיים. במכנסי פיג'מה ורודות וסווטשרט גדול ונעלי בית שניר קנה לי לפני יותר משנה, בשיער פזור לא מסורק, בלי איפור, בלי בושם, בלי שום התיימרות להיות רזה, או יפה, או חכמה. מסיימת ספר ("סיפור על אהבה וחושך"/עמוס עוז) שאני נאבקת איתו כבר מאז יום כיפור והיום סוף סוף אני יכולה להחזיר לסבתא שממנה "השאלתי" אותו.
תריסים פתוחים, חלונות פתוחים, קוראת את העמודים האחרונים מתחת לשמיכת פוך. קראתי את הספר הזה בכל כך הרבה מקומות; במיטה, על הפוף בחדר, בבית של סבא וסבתא, על הערסל, ברכבת, במיטה הצבאית בשבתות שסגרתי בקורס, במשרד ברגעים של שעמום.
ואני אוהבת, אבל סוף סוף לא תלויה.
לא לחוצה לעשות שום דבר אבל עדיין מלאה בשאיפות, גרנדיוזיות יותר ופחות.
אני מרגישה הכי יפה ככה, כשאני הכי פשוטה, כשאני לא מנסה להסתתר מאחורי בגדים שאני לא באמת אוהבת, או במדים, או מנסה לשים קצת מסקרה כדי להיראות יותר אסטתית. הכי יפה אני מרגישה בפיג'מה, עם עיניים קצת אדומות מהקריאה, ובטן קצת כואבת, ושיער לא אסוף ולא מסורק, ובפיג'מה גדולה שגורמת אפילו לי להיראות קצת קטנה.
| |
אני שקועה כל כך עמוק באורבניזם הזה שפעם כל כך פחדתי ממנו.
מקובעת כמו כל מה שפעם, בכיתה י', כל כך פחדתי ממנו.
לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שישנתי בשק שינה. לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שקפאתי מקור לתוך שינה והתכרבלתי כמה שיותר קרוב למדורה, כדי להתחמם, וקמתי עם קצוות מז"ש שרופות.
והלכתי. בשביל. או לא בשביל. אבל בטבע.
או עצרתי לנוח ליד מעיין.
או הכנתי אוכל באמצע לילה קפוא ליד המדורה, או ניסיתי לשטוף כלים עם מים קפואים כשהידיים עוד שניה מאבדות תחושה.
טיול כזה, עם תיק כבד על הגב. עם כובע ירוק מגניב. עם ג'קט פלאנל משובץ. עם חופש אינסופי. בארץ.
לפני כמה שבועות, הסעתי את אח שלי חזרה מטיול. והוא ירד מהאוטובוס, והיה לו את הריח ג'יפה של אבק ומדורות ועייפות ולכלוך, ואני נשבעת לאלוהים שכל הדרך חזרה פשוט שאפתי את הריח הזה וכבר נהיה לי טוב יותר.
אני מרגישה כל כך לא במקום במשרד שלנו, עם כל ההיפר סניטריה שהולכת שם [מה זאת אומרת מה אני שותה מים מהברז אחרי שהם עוד הורתחו בקומקום? מצידי לשתות מים ישר מגב!], עם כל ה-high fashion [את לא יודעת מי זה לואי ויטון?!?!? ובאמת שג'ינס ב-800 שקל זו, בסה"כ, השקעה טובה. נעמה, אין לך טעם בבגדים].
מתגעגעת ללכלוך, ולאבק, לקוצים, לבוץ, לגחלים, לסירים מלוכלכים, לפשטישפיך ושלל גסטרונומיה אלף-אלף, במקום מתכונים על תפוחים אפויים בתנור [עם קינמון ודבש], ודיבור על חנויות אופנה, ונקיון נקיון נקיון. מתגעגעת למקלט עם ספות ג'יפה, לטיולים, ולבגדים.
והכי מתגעגעת, לאנשים שמבינים את כל הדברים האלה.
| |
עם כל הקיטש שבעניין...
אני מביט מהחלון
וזה עושה לי די עצוב,
האביב חלף עבר לו
מי יודע אם ישוב
הליצן היה למלך
הנביא נהיה ליצן
ושכחתי את הדרך
אבל אני עוד כאן
ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר
ילדים לובשים כנפיים
ועפים אל הצבא
ואחרי שנתיים
הם חוזרים ללא תשובה
אנשים חיים במתח
מחפשים סיבה לנשום
ובין שנאה לרצח
מדברים על השלום
ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר
שם למעלה בשמיים
עננים לומדים לעוף
ואני מביט למעלה
ורואה מטוס חטוף
ממשלות וגנרלים
שחילקו לנו את הנוף
לשלהם ושלנו
מתי נראה את הסוף
ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר
עוד נלמד לחיות ביחד
בין חורשות עצי זיתים
ילדים יחיו בלי פחד
בלי גבולות, בלי מקלטים
על קברים יפרח העשב
לשלום ואהבה
מאה שנים של חרב
ועוד לא אבדה התקווה
ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר
הנה בא נשיא מצרים
איך שמחתי לקראתו
פירמידות בעיניים
ושלום במקטרתו
ואמרנו בוא נשלימה
ונחיה כמו אחים
ואז הוא אמר קדימה,
רק תצאו מהשטחים.
ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר
אני מביט מהחלון
לראות אם כל זה אמיתי
מביט מהחלון
וממלמל את תפילתי
עוד יגור זאב עם כבש
ונמר ירבץ עם גדי
אך בינתיים אל תוציאי
את ידך מכף ידי
ויהיה טוב
יהיה טוב, כן
לפעמים אני נשבר
אז הלילה
הו הלילה
איתך אני נשאר
אני מביט מהחלון אולי מגיע יום חדש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נמה