| 10/2009
הזדמנות
הגיע אלינו בסוף אוגוסט מפקד חדש. האמת? אני מאוד מעריכה אותו. הוא מקצועי, הוא אמין, הוא לא מקבל בולשיט, הוא יודע להעביר ביקורת בונה ולשפר. הוא גם די מציל את המשרד הזה, שכבר מזמן התחיל לשקוע לתהום - אבל כמובן ששינויים תהומיים אי אפשר לעשות תוך יום.
הוא הציע לי היום לעבור לסטטוס של קצינה, מינוס הארון והקבע, ולנהל פה את כל הנושא של התרגום. הבחירה בי היא די מובנת מאליו - קודם כל האפשרויות בחירה מצומצמות בכל מקרה, ואין ספק שהתמקצעתי בכל מה שקשור לתרגום. אני לא יודעת אם להסכים או לא.
מה המעבר הזה כולל? אם עד עכשיו קיבלתי מסמך מהקצינה שלי, תרגמתי אותו והעברתי אותו חזרה אליה (או חזרה אל מי שצריך, לפי מה שהיא אמרה לי) - אני ארכז את כל העניין ואהיה אחראית על הנושא, החל מלבדוק מה צריך לתרגם, לוודא שזה מגיע אלינו בזמן, שזה מתורגם בזמן ומתורגם נכון - וכלה בלוודא שזה מגיע לאנשים שצריכים את זה. כמויות החומר לתרגום שעובר פה במשרד עצומות, וזו אחראיות עצומה - למעשה זה אחד הנושאים הכי גדולים שאפשר להתעסק איתו פה.
Pros / cons:
בעד -
1. בין כה רציתי להיות קצינה, ובסוף לא הסתדר. אז הנה, אני אוכל להיות מעין קצינה, לנהל, לאתגר את עצמי, וכל זה בלי לחתום קבע!
2. יכולות הניהול שלי ויכולות הארגון שלי, ובתוך זה רמת הסדר הכללית שלי - מזעזעות, וטעונות שיפור דחוף. זאת דרך טובה לפתח את המיומנויות הספציפיות האלה, במסגרת נוחה יחסית, בטח יותר נוחה מבזמן אמת באזרחות. גם אם אני טועה פה, הרי, זה לא סוף העולם ובטח לא סוף הקריירה.
3. נשארו לי עוד 10 חודשים. שנת לימודים כן משנה איפה שאני משרתת, כי אנחנו מעין מכללה. עברתי מחזור אחד שנה שעברה; קצת ישעמם אותי לעשות את אותו הדבר בדיוק במשך עוד שנה, גם אם זה אומר לעשות את זה בצורה יותר טובה ומקצועית. זה ייתן לי מעין התפתחות טבעית, עם אתגרים חדשים.
4. בכל מקום שאני נמצאת אני רוצה להתקדם כמה שאפשר. זו אפשרות קידום יחסית משמעותית, גם אם אני לא מקבלת מזה יותר מדי "תמלוגים".
5. ברגע שאני אנהל את כל עניין התרגום, אני אצור לעצמי "אנשי קשר" שיכירו אותי ואת מה אני שווה ושאני אוכל להפעיל אחרי השחרור, כדי שיעסיקו אותי בתרגום. ויש בזה הרבה כסף. המון.
נגד -
1. עבודה קשה קשה קשה, עם הרבה אחראיות - מה שאומר שאם משהו מתפקשש, אני אחראית. וזה די מפחיד.
2. קצת רציתי לנצל את העובדה שאני אוכל לקחת את השנה הזאת יחסית באיזי, כי אני יודעת מה אני עושה ואני עושה את זה כבר טוב, ולפתח לעצמי קצת חיים מעבר לצבא - ללמד דיבייט (מישהו אמר שוק שחור?), ללמוד סינית (אני מתחילה שבוע הבא)... ועוד מלא תוכניות שהיו לי. סינית אני עדיין אלמד, אבל דיבייט אני אוכל כנראה רק בימי שישי.
3. חוסר משמעותי בתמלוגים - לקצינים יש גם את הכוכב הנוצץ על הקורות חיים, וגם ארון, וגם תוספת בתשלום. לי לא יהיה כלום.
4. התמקצעות בתרגום אומר פחות התעסקות עם כל תחום הקשרי חוץ, וספציפית בביקורים. שזה חלק שאני מאוד אוהבת בתפקיד שלי. מצד שני, אני אוהבת אותו בגלל האחראיות שבו באיזה שהוא מקום...
לא יודעת. נראה לי שאני אלך על זה, אבל אני לא סגורה על עצמי.
| |
לבד
מפחיד אותי להתגבר; כשאני אתגבר עליו, באמת לא יהיה לי אף אחד. לא יודעת אם זה דבר רע או טוב, אבל אני מפחדת מהלבד הזה.
אתמול היה לי יום רע, ולא היה לי למי לספר. כלומר, היה, והוצאתי את העצבים, וסיפרתי לאנשים כמה אני מעוצבנת, ואפילו קיבלתי את הרחמים שהייתי צריכה. אבל זה לא אותו דבר. להם לא אכפת. לו תמיד היה אכפת אם היה לי יום רע.
אבל זה לא רק זה. זה הכל. בגדול, אני בסדר ככה לבד. אני פחות או יותר בשלום עם עצמי. אבל יש את הרגעים הקטנים האלה שאני פשוט צריכה אותו איתי - ואז אני עושה שטויות.
מצד חמישי, בדיעבד, זו מרגישה לי כמו אהבה של ילדים. אני מרגישה כאילו אני כבר מוכנה ליותר. אבל אני לא בטוחה שאני באמת רוצה. סוג של ידיעה שבעוד X שנים אני אסתכל אחורה ואזכר בחיוך במערכות היחסים ה"חמודות" שהיו לי בתיכון.
(היום בדיוק עברו ארבעה חודשים מהיום שנפרדנו... וזה כל כך לא מרגיש כמו ארבעה חודשים)
| |
טיול
אחרי מה שהרגיש כמו שנים ולמעשה כנראה שהיה, באמת, שנים - מצאתי לי מישהו נורמאלי לטייל איתו, שלא הבריז לי, והביא איתו עוד כמה אנשים נורמאלים ודי לבביים - וקרה הדבר הבא:
אשכרה יצאתי לטיול.
אני לא יכולה להסביר לכם אפילו כמה החסך שלי מטיולים היה גדול. בצעדים הראשונים של המסלול, התרגשתי עד דמעות. נהניתי בצורה כמעט קרימינלית. מצד אחד, אני בערך בכושר הכי גרוע שהייתי בחיים שלי (עכשיו אחרי החגים, אין תירוצים: הדבר הולך להשתנות!). מצד שני, ההתלהבות שלי פיצתה עליו בגדול.
קמנו מוקדם בבוקר, ויצאנו באוטו מלא מהמרכז לכיוון נחל זוויתן. הנחל עצמו סיפק את הסחורה כמו תמיד: בטח קצת פחות מפוכפך ממה שיהיה בעוד חודש, אבל המים היו נהדרים, הצפיפות לא מטורפת בכלל, ההליכה כיפית בטירוף, העליה בסוף קורעת בצורה נהדרת - ואפילו ראינו נחש אוכל זיקית! נשיונל ג'יאוגרפיק לגבות.
אח"כ תפסנו טרמפ עם הפקח חזרה לאוטו, חנינו ללילה בחוף כורסי בכינרת (ייתכן שזה החוף הנורמאלי היחידי שעדיין לא נגנב על ידי המניוקים?), ובבוקר אמנם נאלצנו לוותר על המסלול שתיכננו לאותו היום (נסיעה צפונה לחרמון וסיבוב במבצר נמרוד), אבל לפחות קיבלנו סיבוב חינם על אבובים מאנשים נחמדים עם סירה ואבוב. לגמרי מגניב.
מסקנות עיקריות מהטיול:
בא לי לגור ברמות. יש שם אנשים טובים.
אני חייבת למצוא דרך לטייל יותר.
אה, וככתוב לעיל, להיכנס לכושר.
| |
יש לי...
eee pc!
eeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeee!!!!
| |
בדידות
הכי קשה לי בלילה, רגע לפני שאני הולכת לישון. מתארגנת לשינה, קורסת על המיטה, מחברת את הפלאפון למטען ושמה לעצמי שעון מעורר.
ואז, ברגע הזה, אני פשוט מתה לשלוח לו הודעת לילה טוב. מה כבר הנזק בהודעת לילה טוב אחת קטנה?
ואם לא לו, אז למישהו. אבל אין לי אף אחד שמתאים לשלוח לו הודעת לילה טוב.
וזה הרגע שבו, לא משנה עם כמה אנשים אני מפלרטטת באופן קבוע או כמה רומנטי היה לי הדייט לפני יומיים וכמה חמוד בחור X או Y וכמה טוב לי בדרך כלל, ברגע הזה אני פשוט בודדה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נמה