לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זה נראה לי כמו הר


מיאו.

כינוי:  נמה

בת: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2006

פוסט (בין היתר גם תמונות :)


((הפוסט הזה הוא פוסט נוטפד. אני פשוט משאירה את הנוטפד פתוח תמיד תמיד תמיד, וכל פעם שאני צריכה לכתוב משהו - רשימות של לעשות/לזכור/להביא, או אם יש משהו שקרה שאני רוצה לכתוב אבל אין טעם לעשות פוסט רק עם זה, אני כותבת בנוטפד וזה נאגר במשך זמן עד שיש לי כוח לאסוף את הכל ולזרוק לתוך פוסט אחד גדול של הרבה זמן והרבה קווים מפרידים.))




פגשתי ביום חמישי שעבר את המדריך שלי לשעבר לשעבר לשעבר. הוא היה המדריך שלי למשך חצי שנה, בתחילת כיתה ו', ואז הוא עזב אותנו "מסיבות אישיות". עכשיו הוא עיוור - הוא לא ראה אותי ואת יהב, אבל ידע מי אנחנו כשאמרנו לו. הוא קצת צחק על זה, כי זה בכל זאת היה בתערוכת אמנות, וזה היה קצת עצוב. נורא עצוב. לקח לי הרבה זמן לצאת מהשוק. מה שקרה לו זה סיפור כמעט טראגי.




בעע >< הלכתי שבוע שעבר עם אבא שלי לקניות. לא אשמתי, הוא שיכנע אותי. אני שונאת ללכת לקניות :(
הלכנו בהתלחלה לאופיס דיפוט, שמשם דווקא יצאתי עם שלל. יצאתי עם עטים שחורים מאגניבים, פד נוח לעכבר שטוב לקרפל טאנל סינדרום שלי, שטיח ריקודים לירה, ונרתיק למצלמה כדי שבטיול הבא אני לא אצתרך לשים אותה בתוך גליל נייר טואלט שהוצאתי ממנו את הקרטון ואת זה בתוך קערת אוכל - וגם יהיה אשכרה נוח להוציא ולצלם.
ואז נכנסנו ל-H&O. אני שונאת את החנות הזאת. הדבר היחידי הטוב שיצא ממנה אי פעם זה שני זוגות של מכנסי טיולים, בגזרה של בנים כי אין כזה דבר ככל הנראה מכנסי טיולים של בנות, והציטוט הגאוני של אייל - "מים זה מ-H&O."... יצאנו בידיים ריקות.
ואז נכנסנו לתמנון. ומדדתי כמה דברים. רציתי כמה חולצות כאלה עם כתובות משעשעות, אז קנינו כמה כאלה, וגם מדדתי כמה חולצות ארוכות. ואז התלוננתי לאבא שלי שרק לזה שגדול עלי יש מחשוף, ושרציתי חולצה ארוכה עם מחשוף כדי שאני אוכל ללבוש דברים מעל, אבל לאנורא, נסתדר עם המידה שלי בלי מחשוף.
ואז הלכנו לקנות בסופר כמה דברים, חזרתי הביתה וגיליתי ש:
1) הוא חשב שהתכוונתי לזה שאני לא רוצה את החולצות בגלל שאין להן מחשוף, אז הוא לא קנה לי אותן. >< ועכשיו אין לי חולצות ארוכות מגניבות ;_;
2) אח שלי עשה "וואו! איזה פד מגניב!" ומיד התחיל לפרק אותו. והוא שבר לי את זה. ולא הצליח לתקן. >< גאון.




ועוד לפני שבוע, הייתי אצל אחיעד ועשינו ארוחת סושי עם עוד כמה אנשים :) אני הכנתי צ'וקלט-צ'יפ קוקיז, אורי הכין סושי, מרינה וספיר הכינו סלט, אן הכינה, אממ... אממ... שכחתי מה אן הכינה ^^' אבל זה בטח היה טעים! אחיעד הכין פיתות והקפיץ פטריות עם עוד כמה דברים, ותובי הכין פסטה טעימה כזאת :) אחר כך ראינו איזה סרט מוזר כזה ונשארתי לישון וזה היה ממש כיף ^_^




"אני מרגיש כמו דובי שלקחו לו את הילדה מהמעון."- אחיעד באחת השיחות טלפון שלנו :)




לא לשכוח:
ספר
מצלמה
פלאפון
ארנק
מפ3
עוגיות!
שק"ש
בגדים
מברשנת שיניים
מברשת שיער

לעשות:
לסדר את החיים.
yoshitoshi abe - faces - לבדוק מה זה לעזאזל.




שטויות של ילדים קטנים :) גם לא עד כדי כך קטנים, בני אחד עשרה (לפחות אח שלי בן אחד עשרה, מאז יום ראשון. מזל"ט לו :)). אני הולכת לי לקחת בגדים מהסלון, כי אמא שלי הייתה עצלנית מכדי לקפל (סתם סתם, אין תלונות :P היא מאמי. באמת שכן. X3) ורואה את אח שלי אומר לשני חברים שלו, בטון הכי רציני ובוגר שלו: "אני השופט." לוקח את החפיסת קלפים ביד "אני מערבב אותם הכי טוב שרק אפשר, באמת הכי טוב. אז זה ייקח קצת זמן.". והם מצידם, שניהם מסתכלים עליו במבט של מעריצים שמתבוננים במקצוען.
אח שלי לא באמת יודע לערבב קלפים. XD




כולם פתאום אומרים לי שאני מרזה. ואני לא. אני שוקלת קילו יותר ממה ששקלתי לפני כמה זמן אחרי שהורדתי שתיים, (לא עומדת לפרט בדיוק כמה :P), אני זוללת יותר מתמיד, ואני לא זזה יותר מתמיד. אני לא קשוחה עם עצמי, אני לא נרקיסיסטית, אבל אני לא מרזה. ואני גם לא רואה איך אנשים אומרים שכן. וזה לא שזה רק ההורים אפילו. עמרי אמר לי שרזיתי, ואז החניכים שלי מהרו להסכים איתו. ואז הם אפילו אמרו שאני לא שמנה, ושזה לא שהייתי שמנה גם קודם P: זה היה משעשע למדי.




לעשות:
לנקות את התיק טיולים ממרח התמרים שהתפוצץ בתוכו
לנקות את התיק צד מהביצה שהתפוצצה בתוכו
><




אני צריכה לעשות דגם בביולוגיה. יותר נכון, הייתי צריכה לעשות דגם בביולוגיה לפני קצת יותר מחודש ולא עשיתי את זה, אז עכשיו שאלתי אותה והיא אישרה לי להגיש את זה אחרי חופשת פסח. איזה כיף זה שכששואלים מישהו יפה לא נעים לו לסרב ^_^ בכל מקרה, הייתי היום בבוקר בהפנינג לבית ספר ניצנים (בית ספר יסודי כזה) בגבעת שר ועבדנו איתם באומנות ממחזרת. מסתבר שיש מחסן די גדול (שגם יצא לי לראות כשלקחנו את הדברים) של פסולת של מפעלים - זה דברים שפשוט עצום לעבוד איתם - לפעולות ולעבודות לביתספר. אני לקחתי שלל קטן, אני חושבת שאני אשאיר כמה דברים בבית בשביל לעבוד איתם לבית ספר וכמה ואת השאר אני אעביר למקלט בשביל שאנשים יעשו עם זה פעולות. גם אקולוגי וגם שימושי ^_^




רשימת קניות בשביל היומולדת של אח שלי מחר:
קמח
מים
ריבה/שוקולד
נענע
סוכר
(אני הרגזתי את ההורים שלי ביום ראשון, אז כפיצוי הבטחתי להם שאני אארגן לו מסיבה כמו שצריך מחר. אני עושה לכיתה שלו דגליים בגבעת הברושים, רציתי להכין גם פיתות ותה אבל כנראה שזה לא ייצא לפועל בסוף כי התעלמו מהרשימת קניות הזאת ><)




בבחירות אחיעד היה אמור לבוא אלי. אבל אז הוא לא בא (והייתי ככה: :() אז הלכתי לעל-האש עם הקבוצה שלי אצל שקד, ואז בפרץ נרקיסיסטיות הלכתי לבוסתן וצילמתי הרבה דברים, ביניהם אני. אחר כך הייתה לי פעולה שהלכה לא כל כך טוב אבל זה כבר לא חשוב :P

ביום רביעי אחיעד בא אלי, ואחר כך אייל הגיע והתכוננו למתמטיקה (בערך) והכנו עוגיות (באמת), כי היה מבחן. גבירותי ורבותי, יש לי מסר לאומה:
כיף לעשות מבחנים בשלוש יחידות.
אתה יושב לך מול דף הנוסחאות, ויש לך תרגילים בדיוק כמו שעבדת בכיתה, ואומר לעצמך "הומ, עכשיו אני צריך למלות את הנוסחא הזאת" ומצביע לעצמך על הנוסחא. יש לך את כל הנתונים שאתה צריך, ואתה פשוט ממלא את הנוסחא, מקבל תוצאה הגיונית ומחייך לעצמך. אחר כך אתה עובר לתרגיל הבא.
תענוג לעשות מבחן ^_^




אני שונאת כשאתה עצוב.
אני יודעת שזה לא באשמתי, ובכל זאת...
אולי אני אחת הבעיות שלך?
ואיך זה שאני לא יכולה לעשות כלום?
למה אני לא מצליחה לגרום לך להיות מאושר?
למה אני לא יכולה לרפא את כל העצב ממך?
ואל תרגיש אשם על זה שאתה גורם לי להרגיש אשמה. כי אני יודעת שזה לא באמת באשמתי, אני מניחה. אני פשוט רוצה שתהיה שמח, אבל מבינה שזה לא תלוי בך וכנראה שגם לא בי.




כמה מהתמונות שצילמתי ביום שלישי:

הפאפי פייס שלי . :,(




מי גוש שומן סקסי? מי?!




גם אני חושבת לפעמים. או לפחות עושה פוזה של חושבת :P




הו האנגסטיות, הו האפלוליות.


*wink wink*




וגם בלי לקרוץ




אני מאוהבת במקום הזה - זה המקום שבו הייתי עם אחיעד בפעם הראשונה שהלכנו ביחד לבוסתן. אחר כך ניסינו למצוא אותו מחדש ולא הצלחנו, אבל עכשיו מצאתי אותו ואפילו צילמתי להוכחות. זה היה מאוד נוסטלגי (עד כמה שמשהו שקרה לפני חודשיים וחצי יכול להיות נוסטלגי בכל אופן.)




אני יודעת עוד כמה טריקים, אבל זה הטריק הכי משוכלל שאני יודעת שהמצלמה יכולה לתפוס בתמונה.




התמונה הזאת מפחידה. אולי אפילו טיפה מטרידה. אבל אני כל כך אוהבת אותה! אלמלא האף הייתי נראית כאילו יצאתי הישר מסדרת אנימה!




גם התמונה הזאת קצת מפחידה. אני כל כך נראית פה כמו היפית מסוממת.




אחח, מה שלשחק עם הקונטרסט והברייטנס יכול להשיג ^_^




אני נראית כל כך מפוחדת...




זהו~
נכתב על ידי נמה , 31/3/2006 16:35  
27 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסע לאיבוד התמימות


אני קמה בבוקר לעולם נקי. השמש זורחת במזרח, מחייכת אלי, זורחת, והשמיים כחולים ויפים. אני יוצאת מהיישוב ורואה צבעים חזקים, רואה חום חזק של אדמה, ולבן של קירות וירוק של עצים ודשא ועשב ואדום של גגות וכחול של הרים. ובערב אני רואה גם אדום וורוד בשקיעה שלעולם לא מאכזבת. והבעיות שאני מתעסקת איתן – כל כך מזעריות, לא משמעותיות בכלל. תראו את כל מה שהחיים האלה נתנו לי.
אבל בטח יש בחיים האלה גם בעיות, לא? דברים לא יכולים להיות עד כדי כך מושלמים. אני מפספסת משהו. אני מפספסת פה משהו, ובגדול. אני רואה את הכל כמושלם, כמעט כמובן מאליו, אני רואה חיים יפים ומחייכים אבל אנשים מסביבי משום מה לא רואים את זה. וכולם אומרים שהחיים קשים, ושאין באמת מטרה, ואני מרגישה שהם מבינים משהו שאני לא מבינה.
לא שאני מתלוננת, חס וחלילה, על זה שטוב לי. כי להרגיש עצב, וכאב, ובדידות, וכל התחושות האלה שעוברות מעל הראש שלי בלי שאני באמת אבין אותן למלואן – זה לא כיף בכלל.
ובכל זאת.
אני מסתובבת, ומרגישה שאני לא רואה.
אני מרגישה כאילו את המושג "בועה" המציאו עלי.
אני מרגישה שאני תמימה מדי, ושאני אשאר כזאת לא משנה איזה מאמצים אני אעשה. תמיד אומרים לי שאני ילדה קטנה, תמיד מתייחסים אלי בתור אחת, ואולי זה בצדק?
בשביל להבין מה הולך מסביבי, בשביל שתיפול עלי איזה שהיא בינה משמים, אני צריכה להרגיש כאב? אני צריכה להרוס את כל מה שיש לי בשביל להבין? אני לא חושבת שזה ככה. אולי אני פשוט צריכה להגיד דומו אריגאטו על מה שיש לי ולא להתלונן על זה שאני מרגישה שיש משהו פה שהוא הרבה מעל הראש שלי, ושאני כל כך כל כך תמימה ולא יודעת.
ולהפוך מהיצור התמים שאני לבנאדם בוגר, שמבין משהו, זה לא משהו שיכולים ללמד אותי בבית ספר. בבית ספר מלמדים אותי כישורים חברתיים, בבית ספר מלמדים אותי ביולוגיה וכימיה ותנ"ך וספרות.
ומסביבי אני רק רואה עוד אנשים שמנסים לנער מעצמם את אותה התמימות שאני מנסה לנער מעצמי. אנשים שטוב להם כל כך, שהם מרגישים כל כך קטנים ומוגנים. אנשים שבוחרים לכאוב, למשל. ויש כל כך הרבה כאלה. אנשים שבוחרים להיות בודדים, ואנשים שבוחרים להיות עצובים. או עוד דוגמא – האנשים שמתמכרים לסקס, ומרגישים שדרך סקס הם יותר בוגרים ויותר מבינים ויותר מנוסים.
אבל זה לא נכון. זה לא יכול להיות רק סקס וכאב, הבגרות.
אולי בכלל לא כדאי לי להיות בוגרת, אולי בכלל לא כדאי לי להבין. אולי כדאי לי למצות את הילדות שלי עד תום כל עוד עדיין יש לי אותה, לחייך חזק חזק ולהינות רגע, שזה פחות או יותר מה שאני עושה עכשיו.

אולי אני אף פעם לא אבין.

שום דבר שאני אעשה כרגע, לפחות, לא יגרום לי לאבד את התמימות שלי. כי אני מוגנת, מכל הכיוונים, וכל האנשים שאני מכירה מגוננים עלי, מוכנים לתת לי כל מה שאני צריכה בקצב שאני צריכה. ואם אני רוצה להשתחרר, סביר להניח שהם גם ייתנו לי את זה. כל מה שאני רוצה, כל הדמיונות הכי פרועים שלי, עוד עלולים יום אחד להתקיים. ואני עוד עלולה לא להתאכזב באמת לעולם. אולי ברגע שאני אתאכזב באמת אני אתבגר ואני אבין.

אני פשוט מרגישה עיוורת.

Because innocence is essentially ignorance. Is ignorance really bliss?

אולי כדאי לי לצאת למסע לאיבוד התמימות. או שאולי סתם כדאי לי לשבת פה, לחכות, ולעשות מה שבא לי עד שהרגע של הבנה ייפול עלי.

ואולי זה חלק מגיל ההתגברות, חלק מהמעבר בין ילדות לבגרות, לתהות אם בכלל כדאי לעבור ואם זה בכלל אפשרי ומה זה כורך. שאלות כאלה נועדו בשביל הגיל הזה בדיוק, לא?

הכל כל כך יפה לי.

אני עדיין לא איבדתי את התמימות שלי.
נכתב על ידי נמה , 27/3/2006 20:50  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עידו,



You think your days are uneventful
And no one ever thinks about you
She goes her own way
She goes her own way

You think your days are ordinary
And no one ever thinks about you
But we're all the same
And she can hardly breathe without you

She says she has no time for you now
She says she has no time

Think about the lonely people
And think about the day she found you
Or lie to yourself
And see it all dissolve around you

She says she has no time for you now
She says she has no time

Lonely people tumble downwards
My heart opens up to you
When she says she has no time for you now
She says she has no time



תזכור, עידו, שהכל תלוי באיך שאתה מסתכל על דברים. וזה שפגעתי בך (סליחה?) זה לא היה בכוונה, ואתה לא צריך לקחת את זה אישית, ואתה עדיין חשוב לי. וגם אם אתה בודד, וגם אם אני לא מבקרת אותך, ולא מדברת איתך, זה לא אומר שלא אכפת לי ממך או ממה שקורה לך. ומתישהו אני אפילו אבוא אלייך הביתה, לראות את חבל התלייה שהבטחת לי :)

-

אני זוללת. אני כל כך זוללת. ואני לא זזה, לא זזה בצורה כרונית. זה מגיע לרמות של תיעוב עצמי. אני שונאת את עצמי על כל דבר שאני מכניסה לפה, שונאת את עצמי על כל שמץ עצלנות, שונאת את עצמי על כל גרם של שומן, ואני לא אעשה שום דבר בנידון. אני לא אוכל פחות, אני לא אעשה ספורט, ואני בטח ובטח לא אוכל מסודר. אני יודעת מה עובד, אני יודעת מה אני רוצה, אני יודעת איזה הנחות אני יכולה לעשות לעצמי ואני עושה לעצמי הרבה מעבר. אני אוכלת כל כך הרבה ממתקים ושוקולד ופחמימות ועוד פחמימות ועוד קצת שוקולד ופה ושם וכל כך הרבה זבל נכנס לי לגוף... ולא יוצא. אני יודעת איך להוציא אותו. צריך לעשות דיאטה מסודרת, לאורך זמן, כמו דידס. וזה עובד, עובדה שזה עבד לדידס. צריך להשקיע בזה, ורק אז זה עובד.
וגם נניח שאני לא רוצה באמת דיאטה בשביל להרזות, אלא ספורט בשביל להכנס לכושר. בשביל כל הדברים האלה שמשגעים אותי, כמו זה שאני מתנשפת אחרי שאני עולה 2 מדרגות, כמו זה שאני לא מסוגלת לרוץ 1000, כמו... הכל, בעצם.
אולי אני פשוט צריכה לשנות את עצמי.

-


When the day is long and the night, the night is yours alone,
when you're sure you've had enough of this life, well hang on.
Don't let yourself go, everybody cries and everybody hurts sometimes.

Sometimes everything is wrong. Now it's time to sing along.
When your day is night alone, (hold on, hold on)
if you feel like letting go, (hold on)
when you think you've had too much of this life, well hang on.

Everybody hurts. Take comfort in your friends.
Everybody hurts. Don't throw your hand. Oh, no. Don't throw your hand.
If you feel like you're alone, no, no, no, you are not alone

If you're on your own in this life, the days and nights are long,
when you think you've had too much of this life to hang on.

Well, everybody hurts sometimes,
everybody cries. And everybody hurts sometimes.
And everybody hurts sometimes. So, hold on, hold on.
Hold on, hold on. Hold on, hold on. Hold on, hold on. (repeat & fade)
(Everybody hurts. You are not alone.)


סליחה שאני מעדכנת כל כך הרבה ^^''''''' פשוט פשוט בא לי. וזה הבלוג שלי אז מותר לי 3>
נכתב על ידי נמה , 22/3/2006 23:00  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מוזיקה קלטית זה חביב.


כשאני שוכבת על המיטה, ושואפת את האוויר, אני עדיין יכולה להבחין בריח שלך. ולפעמים, כשאני עוצמת עיניים, אני יכולה ממש להרגיש את הידיים שלך מלטפות לי את השיער. וכשאני מסתכלת על עצמי במראה, אני כמעט רואה אותך מחבק אותי מאחורה.
אתה שלי :) ואתה הדבר הכי טוב שקרה לי.




התחלתי שיעורים פרטיים בלשון, ויש לי את המורה הכי חמודה בעולם. היא דתייה שכזו, אבל לא שמה כיסוי ראש או חצאיות מגעילות (למרות שהיא כן כותבת בס"ד בראש העמוד). היא גרה בדירה חביבה עם בעלה והתינוקת שלה, בת השנתיים. צעירה שכזאת. היא כל כך מגניבה! האמת היא שכשהלכתי לשיעור הראשון זה לא היה כי התקרב המבחן, כי לא בדיוק הייתי מודעת לכך שהמבחן בקרוב (אני מה זה לא בעניינים עם כל המבחנים... ^^'''). אבל אז הסתבר לי שמחרתיים, ביום חמישי, יש לי מבחן בלשון (@__@). אז בינתיים היו לי רק שני שיעורים איתה, וכבר אני מרגישה שיפור עצום. אולי אני אפילו אעבור את המבחן הזה, מי יודע... יש לי עוד שיעור איתה מחר, וזהו בעצם. מבחן.

דה-פייפה X3


נכתב על ידי נמה , 21/3/2006 21:54  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זמן להיות קצת נרקיסיסטית


זאת אני. עמית צילם, אני אוהבת את התמונה הזאת כי היא די בתוך הדמות שהתחפשתי אליה. זאת אומרת, זה מתאים לה.





אתם יודעים מה? כדי שתבינו את ההרגשה הכללית...





עוד תמונה של הפנים שלי עם התחפושת, הפעם זה תובי צילם.




תמונה חושנית X3




אני וכרובית, ממזממממן....





אני מכשהייתי פיצית...
















ממ... מה עוד, מה עוד, בואו נראה...
החלק השני שלי (awww, הצ'יזיות X3) מתחבא מתחת לשטיח




אני בקיץ בתור טמארי :P






מיאו, עוד אח"כ, אני מבטיחה!
נכתב על ידי נמה , 20/3/2006 22:31  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדכון (או: חסך באחיעד, באסה של כד)


יום שלישי היה את האנימה קון, והיה דווקא סבבה. הייתי שם עם אחיעד, אבל היה מבאס קצת רוב הזמן, ככה שאי אפשר כל כך להחשיב את זה.
יום רביעי הייתי בבית כל היום, ולא ראיתי את אחיעד. הייתי במטרה של לעשות שיעורי בית בדברים אבל זה לא באמת יצא לפועל.
יום חמישי בבית ספר ראיתי את אחיעד ל-10 שניות, לפני שהוא עלה על האוטובוס שלו. ואז האוטובוס שלו התחיל ליסוע ואני התחלתי ללכת בכיוון של התחנה שלי (שקצת רחוקה כשמסיימים מוקדם), ואז האוטובוס עצר לידי וכל החמשושים והשביעיסטים (שישיסטים ושמיניסטים סנובים ><) נפנפו לי כמו מטורפים :P אני סלב!

ואז יצאתי להשתלמות, ולא ראיתי את אחיעד כל הסופשבוע ולא היה רגע אחד שלא חשבתי עליו. האמת היא שהיה מסלול ממש יפה. ביום חמישי הגענו לאיזה מקום אחד, וירח מלא וגדול בדיוק על הר תבור (הציצי של הגליל :P), וזה היה מגניב. ואז היה לילה, ושמרנו והגרעין באר שבע היו מעצבנים. מה שאני אוהבת בלצאת להשתלמויות בימי חמישי זה שזה השתלמות מלאה. הם עושים השתלמות מקוצרת לכל המד"צים החנאג'ים שלומדים ביום שישי ולא רוצים להבריז, אבל בתור אחת שלא לומדת בימי שישי עוד לא קרה שהלכתי להשתלמות מקוצרת, וזה הכי כיף ככה. כי ככה אתה עם אנשים חדשים, שאתה לא מכיר (גם אם הם גדולים ממך), אבל עדיין עם השוחית הקשוחית האהובה שלי. בכל אופן, הייתה השתלמות ממש מגניבה, אבל היו לי כאבי מחזור שלא מהעולם הזה. חזרתי כולי פצועה. :(
ובדרך חזרה, שהיא גם ככה ארוכה, היה לאוטובוס נזילת מים וזה היה ממש מדכא כי הדרך שגם ככה ארוכה התארכה באיזה שעתיים.
יש לי המון תמונות מגניבות מההשתלמות אבל :) לקחתי את המצלמה הדיגיטאלית, והייתי בפראנויה מוחלטת שיקרה לה משהו. אז הוצאתי את הקשה הבפנוכו של הנייר טואלט, הזה מקרטון, ודחפתי פנימה במקומו את המצלמה. ואז שמתי את זה בתוך הקערת אוכל שלי, ואת זה שמתי בתוך התיק עם הפנים פנימה, וככה המצלמה שלי הייתה מוגנת :) ובתור אחת שלא יודעת לצלם, אני חייבת לציין שיצאו לי תמונות מגניבות למדי :P אני משתפרת?

זה היה לא כיף. התבאסתי כהוגן.

והיום אחיעד היה ביד ושם אז ראיתי אותו רק ל-10 שניות. וכל השיעורים פחות או יותר התבטלו לי אז ישבתי עם טאל וירה וליצ'אן ודיברנו על נושאים הזויים ולא קשורים וזה היה כיף נורא.

והייתה לי פעולה.

וזהו. זה מה שאני יודעת לספר.
נכתב על ידי נמה , 19/3/2006 20:52  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט זומבי: אנימה קון


הקמתי את הפוסט לתחייה, רק בלי התמונות... ולא הוספתי יותר מדי. מה גם שהפוסט היה לא גמור בכל מקרה, אז כן... נו, ניחא. תסתדרו עם הפרטים החסרים, יש מספיק בלוגים שירדו לפרטים הקטנטנים.

גם אני הייתי ביום שלישי בכנס (צריכים קבוצת תמיכה, ברצינות.)
היה ממש כיף ^^ נהניתי בעיקרון הרבה פחות מהכנס שהיה בקיץ, והיו הרבה דברים שהיה אפשר - וצריך - לשפר, אבל היה כיף בכל מקרה.
הגעתי לשם בבוקר, יחסית מאוחר, בגלל שנסעתי עם נופר במקום עם אמא שלי. ממש התרגשתי. חיכיתי בכיכר לבד קצת, אנשים שעברו הסתכלו עלי מוזר, וצילמתי חבל על עץ.
(פה הייתה תמונה. ז"ל)

ואז עופר הגיע, אז צילמתי גם אותו...

(פה הייתה תמונה. ז"ל)

ואז חיכינו לנופר צ'אן, וחיכינו וחיכינו וחיכינו ואז עוד קצת - ואז נופר צ'אן הגיעה :)
(התמונה הזאת כבר מהכנס, אבל עדיין - נופר צ'אן!)
(פה הייתה תמונה. ז"ל)

נסענו לאנימה קון~!
ואז הגענו לאנימה קון. עמדנו בתור קצת, פגשתי שם כבר המון אנשים שאני מכירה. למשל, את אונה-צ'אן שלי!

ואז עברנו את התור, ונכנסנו פנימה.
אנשים~ *קפיצה*
קפצתי על המונים של אנשים, כל כך הרבה אנשים שאני אפילו לא אזכיר את כולם פה ^^' אבל אני אזכיר חלק~ :)
פגשתי את מריה-צ'אן, השכנה שלי מזה שנים רבות (שנתיים?), שאף פעם עוד לא פגשתי (אבל היא פגשה אותי לפני כן X3)
(פה הייתה תמונה. ז"ל)
ועוד מרחובות, פגשתי את הילה! שהייתה איתי בקבוצה ב-UWC, וגם היא לא התקבלה. והפעם לקחתי לה את המסנג'ר :)
(פה הייתה תמונה. ז"ל)

ופגשתי את שחר, האישון החביב שדיברתי איתו קצת בכנס הקודם, והוא קנה כובע של קיו :-O החלטנו שאנחנו חברי ילדות :)
(פה הייתה תמונה. ז"ל)

ופגשתי עוד המון אנשים רנדומליים שישבו, ודיברו, וכו'.
(אם אתם שואלים את עצמכם למה התמונות (כל התמונות, אלה בעיקר) כל כך מטושטשות, זה בגלל שצילמתי חצי יום עם מצלמה על המוד הלא נכון עד שהבנתי שזה המוד הלא נכון ~.~ אני באקה!)
(פה הייתה תמונה. ז"ל)
(פה הייתה תמונה. ז"ל)
(פה הייתה תמונה. ז"ל)

והיו המון המונים של אנשים שאני אוהבת ^_^ וגם את נעמה מיאקו שאף פעם לא ראיתי קודם בידיעה שהיא נעמה מיאקו :-O למרות שהיא צילמה אותי בכנס הקודם... והיא גם חברה לשעבר של אחיעד. זה היה טיפה מוזר לדבר איתה אם לומר את האמת. ואחיעד היה נראה מדוכא לגמרי מכל העניין... ... ... ... מיאו..? :(

רוב הזמן האמת ישבתי בצד ולא עשיתי יותר מדי. יש לי גם כמה תמונות מזה אבל אין לי כוח לשים עכשיו ;-;
ואז הייתה תחרות תחפושות. עליתי ולא ידעתי מה לעשות אז עמדתי שם כמו באקה וחייכתי.
אחר כך הבנתי שרק הייתי צריכה להטות את הדובי הצידה ;-;
לא נורא.
אה, וגם ראיתי את עידו וחבורתו! ואז התכתבנו במחברת שלו במקום לדבר 3X
האמת היא שרוב הכנס ישבתי בצד עם אחיעד, הפקאצה, חלקים מהקאסט של בליץ', ועוד כמה אנשים (כמו הנדלר, שקשר לי את הסרט של השמלה ^^).

וראיתי את כרובית והשלמנו. לא שרבנו או משהו כזה. אבל הרגשתי ממש אשמה ^^'''''

ויצאתי שם בסוף עם 3 ווליומים של דת' נוט. סגידה~!

ויש אנשים שלא יודעים להתעסק בעניינם האישי. או שאני זאת שצריכה לדעת לקבל ביקורת, ולשנות את מנהגי. לא יודעת, לא ממש אכפת לי יותר. מילא אם זה היה מפריע להם שאנשים מתנשקים להם מול הפרצוף, את זה אני מסוגלת להבין, ואני משתדלת (טוב, השתדלתי בעבר, עכשיו אני טיפה מזניחה את זה ^^') לא להתנשק בתוך הפנים של אנשים. עם זה אין לי בעיה, אני יכולה להבין את זה, למרות שאני עדיין לא בטוחה שאני מסכימה עם זה ואני לא באמת חושבת שיש משהו פסול בזה. נגיד קסם ויוראי (מי שיודע על מי אני מדברת) חמודים נורא 3>

אבל להגיד דברים כאלה בגלל שלהתנשק זה כאילו סו אאוט אוף קרקטר לדמות שהתחפשתי אליה?!
נו באמת. זה כל כך טפשי. אם זה מה שמפריע לכם, אז יש לכם בעיות.

ואז ביום רביעי רציתי להשלים את כל החומר שפספסתי כשהייתי חולה...
וארמ, קצת דחיתי את זה כל היום. בסוף עשיתי את זה ב-5 בבוקר.. אופס?
אבל ב-16:00 כן הלכתי לקחת מחברות מאייל, ולקחתי איתי מצלמה. וצילמתי הרבה דברים. שלא תבינו לא נכון, אני אסון טבע כשזה מגיע לצילום, אבל זה מסוג הדברים שתמיד רציתי לדעת לעשות טוב, ונו- אני עצלנית מדי בשביל לקרוא ספרים בנושא וכו', אז הגעתי למסקנה שהדרך היחידה ללמוד לצלם טוב זה לצלם הרבה ^^ אז צילמתי הרבה ואפילו יצאו לי כמה תמונות חביבות למדי. בסוף אני עוד אשתלט על העולם! בוואהאהאהאה!!
נכתב על ידי נמה , 16/3/2006 16:03  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפוסט המושקע אבד לו


כתבתי פוסט ענק עם המון תמונות על האנימה קון, אבל זה תקע לי את הבלוג או משהו כזה. אין לי כוח כרגע לשחזר את מה שהיה כתוב שם... אז אני רק אזכיר בשני מילים, ואולי אני אח"כ אערוך חזרה רק עם טקסט - היה ממש כיף. יש המון מקום לשיפור, ולא היה יותר מדי מה לעשות, אבל בסה"כ היה מאוד מאוד כיף. פגשתי המון אנשים שכבר המון זמן, אם בכלל, לא ראיתי. וזה היה נחמד...

היה איש שהרס לי את המצב רוח לגמרי אתמול, אבל הוא לא שווה התייחסות שלי. או שבעצם כן? אולי אני צריכה ללמוד לקבל ביקורת יותר טוב?

בכל מקרה, אני שמחה שהבלוג עובד שוב, גם אם זה עלה לי בפוסט שהשקעתי בו הרבה.
נכתב על ידי נמה , 16/3/2006 07:07  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרוח שבסוף העליה


יוצאת לטיול, עם תיק על הגב. תיק שווה במשקל, שווה בהכל, לכל אחד אחר. אין לי שום חוסר-נוחות מיוחד שאין לאחרים, אלא אם מחשיבים את עצמי בתור חוסר נוחות. אם היו אומרים לי אז שיום יגיע ואני אראה בקובץ האנשים הזה חברים, או לפחות קבוצה באמת ולא סתם קובץ אנשים, הייתי מחייכת כל כך גדול. אם היו מראים לי אז מה נהייתי היום, אולי לרגע הייתי קצת פחות מפחדת.

הולכת לבד. תוהה לעצמי, חושבת לעצמי, מדמיינת. משתרכת מאחורה, באמצע. ולפעמים, לרגע אחד, הולכת מקדימה, מתנשפת. בעליה כואב, בירידה כואב, והגב והרגליים ואפילו הידיים - אבל אני לא מפספסת אף טיול. בבוקר התיק כבד והעצמות עוד ישנות, בצהריים חם לי, ואחר הצהריים מתגלגל עם הרכות השקטה שלו. ובלילה אני בוכה בשק שינה, בשקט, שאפילו המדריכים לא יישמעו.

אבל לא מוותרת.

רואה הר, פרח, אנשים. טבע, אדמה. רואה הרבה דברים יפים, רואה בהם מכשולים. אבל אפילו כשההר מכשול, הוא מלמד אותי להעריך את הרוח הקרירה כשאני למעלה. ואפילו כשהקוץ כואב, ואפילו כשהחרק מגעיל, אני לאט לאט לומדת לראות את היופי שלהם. ולאט לאט יוצאת מעצמי, ויוצאת מהכאב של התיק והכאב של הרגליים ורואה אבן חזקה, רואה אדמה, רואה חיים. רואה את הטבע, יותר גדול ממני.

והרוח תמיד תבוא ותקרר אותי בפסגה. והאנשים שאני מטיילת איתם כבר לא כל כך מפחידים, והחרקים כבר יצורים חיים מדהימים, ובתיק יש רק דברים שאני צריכה, והטיולים שפעם אזרתי אומץ כדי ללכת אליהם והחשבתי כל אחד שסיימתי נצחון, ובסוף השנה כשסיימתי את כולם החשבתי את זה לנצחון, הם עכשיו הבריחה שלי, הרוגע שלי, המחשבות והדמיון - ואפילו בלילה אני כבר לא בוכה בשקט, ועכשיו אני המדריכה.
נכתב על ידי נמה , 15/3/2006 18:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פורים מחר!! ^__^


אני לאהוב פורים :P

היה לי יום טוב (חוץ מהסוף שהיה גרוע :\ אני שונאת את הצד הדוסי של המשפחה שלי, אני כל כך לא קשורה אליהם. הם פשוט צנונים דוסים.)...

ביום שלישי הכנס אנימה!!# @$%@#$@!!!

ארר, זהו. התגברתי על ה-UWC. טוב, לא ממש, אני פשוט משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי.

אני כבר לא חולה :) שזה חדשות, כי לא הגעתי לבית ספר כל שבוע שעבר :\

זהו, פוסט קצר (בשביל זיו :P איזה כיף שיש תירוץ לכתוב פוסטים קצרים ^_^)
לילה טוב~
נכתב על ידי נמה , 11/3/2006 23:42  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

31,561
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנמה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נמה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)