לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זה נראה לי כמו הר


מיאו.

יום הולדת שמחכינוי:  נמה

בת: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2006    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2006

יש לי תאומת שבלול!


אולי גם אני, כמו מיה וחן, מצאתי את התאומה שלי?
זה היה קטע די מוזר. היה פוסט "צייר את עצמך ב-MS paint " בגאיה. אז ציירנו. אני ציירתי את הצבע שיער הנטול בספק והוספתי תמונה שיבינו, היא ציירה את עצמה עם אותו צבע שיער (רק עם הרבה פחות כישרון P:) ו...

שבלול.

אני, כמובן, התלהבתי מהשבלול לגמרי. התחלנו לדבר, עדיין לא יצא לנו לדבר יותר מדי בגלל שזה היה ב-1:30 בלילה ושתינו היינו צריכות ללכת. ככה שבינתיים, אין יותר מדי צירופי מקרים. אולי כשיצא לנו לדבר נמצא עוד. ואז נהיה כמו מיה וחן! רק פחות מפורסמות P:

דבר ראשון, גם היא בלונדינית בהכחשה. לשתינו יש בדיוק אותו צבע שיער.
היא ואני באותו המשקל ובאותו הגובה.
שתינו ידועות בבית הספר בתור "הילדות המוזרות שמציירות שבלולים בכל מקום".
שתינו מציירות שבלולים על מבחנים חשובים בשביל המזל.
שתינו מציירות שבלולים על ידיים של כל בנאדם שעובר לידינו וכותבות עליו שהוא שלנו.
שתינו התחלנו עם זה לאחרונה.
יש לי את התאריך יום הולדת של אחותה, רק בשנה שלה.
שתינו היינו רוצות לדעת לצלם, ועושות כאילו שכן.
שתינו מעלות את היצירות הנוראיות שלנו לדיוויאנט ארט.

זה כל מה שהוצאתי בינתיים מהשיחה איתה,
עוד אחר כך? אולי. נראה. אולי אני סתם מוציאה דברים מפרופורציה, ואולי מצאתי את התאומה שלי כמו שמיה מצאה את חן.




אני למעלה, היא למעטה.



אה, ודרך אגב -
Advanced Global Personality Test Results
Extraversion |||||||||||||||||||| 83%
Stability |||||||||| 40%
Orderliness |||||||||| 33%
Accommodation |||||||||||||||| 63%
Interdependence |||||||||||||||||| 76%
Intellectual |||||| 23%
Mystical |||||||||| 36%
Artistic |||||||||||||| 56%
Religious |||||||||| 36%
Hedonism |||||||||||| 43%
Materialism |||||| 30%
Narcissism |||||||||||||||||||| 90%
Adventurousness |||||||||||||||| 70%
Work ethic |||| 16%
Self absorbed |||||||||||||||||| 76%
Conflict seeking |||||||||||||||||||| 83%
Need to dominate |||||||||| 36%
Romantic |||||||||||||||||||| 83%
Avoidant |||| 16%
Anti-authority || 10%
Wealth |||||||||||||||||||| 90%
Dependency |||||||||||||||| 70%
Change averse |||||||||||||||||||| 83%
Cautiousness |||||||||||||| 56%
Individuality |||||||||||| 50%
Sexuality |||||||||||||||||||| 83%
Peter pan complex |||||||||||||||||||| 90%
Physical security |||||||||||||||||||| 90%
Physical Fitness |||||| 24%
Histrionic |||||||||||||||||||| 83%
Paranoia |||| 16%
Vanity |||||||||||||||||||| 83%
Hypersensitivity |||||||||||||||||| 76%
Female cliche |||||| 30%
Take Free Advanced Global Personality Test
personality tests by similarminds.com

נכתב על ידי נמה , 30/5/2006 06:47  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



001 וגושים בפודינג


כל היום עשיתי פחות או יותר כלום. ככה זה כשיש חופש בגרות לבגרות שלא צריך ללמוד אליה. הייתי קצת על המחשב, וקצת ראיתי אנימה על המחשב של מתן, וקצת הצקתי למתן. וזהו, בערך, לא היה לי יותר מדי מה לעשות.

אייל אמר שהוא יאסוף אותי ב-5, הוא אסף אותי ב-5:20. עד שהגעתי לבית ספר אחיעד כבר היה צריך ללכת :( אבל לא נורא, קיבלתי ממנו חיבוק גדול (וגם נשיקה!) ואיחול להצלחה, ורק בשביל זה היה שווה להגיע P:

שמעתי קצת דיסקמן בשביל לשרוף את ה-10 דקות עד שהבחינה התחילה, ואז ב-18:00 היא התחילה. שאלה ראשונה - אם 8 אגסים ו-5 תפוחים עולים ביחד 44 ש"ח, ואחרי שהאגסים מתייקרים ב-25%, 8 אגסים ו-5 תפוחים עולים ביחד 50 שקלים, כמה עלה אגס לפני ההתייקרות? (3)
זאת רק דוגמא לשאלות שיש ב-001. מיותר לציין שאני אגש למועד ב' אם אני אקבל 99 - אבל זה לא יקרה, אז זה לא משנה. ^^

וזהו~ פוף! נו מור מתמטיקה עד לשנה הבאה.




אמא שלי החליטה שהיא צריכה "זמן איכות" איתי. פעם, לא מזמן, ברגע שיעמום, פתחתי חבילה של אינסטנט פודינג והתחלתי להכין. זה יצא גושי ומגעיל ואף אחד לא הסכים לאכול את זה. לכן, בתפריט הזמן איכות היום: איך מכינים אינסטנט פודינג! אבל חעחע, גם לה יצאו גושים. ואני שואלת אתכם, תלמידים יקרים, אם יש לנו 14 גושים בפודינג של נמה ו-7 גושים בפודינג של אמא שרוצה בהסוואה להיות הפודינג של נמה,
א) כמה גושים יש לנו?
ב) פי כמה הפודינג של אמא יותר טוב מהפודינג של נמה?
ג) האם זה הופך אותו לטוב?
נכתב על ידי נמה , 29/5/2006 19:51  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נאחס.


פשוט נאחס. ורק לפני רגע היה כל כך טוב.

((אל תשאלו אפילו, זה יעבור לי מהר. סתם פעולה שלא הלכה טוב והכניסה אותי למצב רוח רע...))

וסתם שיר, למרות שאף אחד לא באמת קורא את השירים שאני שמה. מתחשק לי.

Steal my heart and hold my tongue
I feel my time,
My time has come
Let me in
Unlock the door
I never felt this way before

And the wheels just keep on turning
The drummer begins to drum
I don’t know which way I’m going
I don’t know which way I’ve come

Hold my head inside your hands
I need someone who understands
I need someone, someone who hears
For you I’ve waited all these years
For you I’d wait till kingdom come
Until my day, my day's done
And say you'll come and set me free
Just say you'll wait, you'll wait for me

In your tears and in your blood
In your fire and in your flood
I hear you laugh, I heard you sing
And I wouldn’t change a single thing
And the wheels just keep on turning
The drummers begin to drum
I don’t know which way I’m going
I don’t know what I’ve become

For you I’d wait till kingdom come
Until my days, until my days are gone
Say you'll come and set me free
Just say you'll wait, you'll wait for me
Just say you'll wait, you'll wait for me
Just say you'll wait, you'll wait for me


נכתב על ידי נמה , 28/5/2006 19:44  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טעם העיר


ההורוסקופ של אתמול ע"פ העיתון של הרכבת:

"תחושת הקלה מלווה את היום, נראה שקשרי משפחה מתחזקים ואתם חשים תמיכה למהלכים שלכם. תחושת השליטה חוזרת."

תחושת הקלה - הקלה רגשית מאוד גדולה, יצאתי מהמצב רוח הנאחס. למרות שעדיין לא לגמרי. מצד שני, הכבדה פיסית מאוד גדולה - הלכתי לטעם העיר.

נראה שקשרי משפחה מתחזקים - להפך. נסעתי עם מתן ברכבת, והיינו אמורים להישאר ביחד עד 18:00 בעזריאלי ומשם ללכת לטעם העיר - אבל לא. הוא נטש אותי כבר ב-16:01 ולא היה לי מה לעשות שעתיים שלמות, כי לא התחשק לי ללכת לסבא וסבתא כמו שהיה מתוכנן. ואחר כך הוא גם חזר הביתה בלעדי! חוצפן.

אתם חשים תמיכה למהלכים שלכם - טוב, נסעתי על דבר מגניב כזה (שכולם יודעים איך קוראים לו חוץ ממני) שאם נשענים קדימה אז זה נוסע קדימה, ואם נשענים אחורה אז זה נוסע אחורה, ויש בידית כזה דבר להסתובב. והאישה שהייתה שם תמכה בי כדי שאני לא אפול ואדרוס את עצמי (או אהרוס את המכשיר) אז כן, יש תמיכה למהלכים שלי.

תחושת השליטה חוזרת - לא ממש, מתכונת בהיסטוריה מחר. מי יכול להרגיש בשליטה כשיש מתכונת בהיסטוריה מחר?!

בסך הכל, היה אתמול מאוד נחמד. אנשים בכמויות מסחריות, תורים ארוכים, בנאדם שקפץ מולי וצילם אותי, הרבה אוכל, וואפל בלגי זכרונו לברכה... ובכל זאת, אסור לזלזל בכך ששניה אחרי שמיטלה אמרה "אוף, אני צריכה דיאט קולה" קפצה מולינו אישה לבושה בכסף ושאלה אותנו אם אנחנו רוצות דיאט קולה. בחינם. ובפחיות חמודות. ואנשים אפילו מחזרו! למרות שהם עשו את זה בשביל הכסף כי הפחיות היו חייבות בפיקדון (הם בטח הרוויחו שם מאות שקלים בלי בעיות...).

~
נכתב על ידי נמה , 24/5/2006 15:53  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה לא היה כיף


היו לי יומיים לא כל כך טובים.

יש לנו חופשת מתכונת (היסטוריה) החל מאתמול (משמע אתמול עדיין היה מבחן בספרות) עד ליום חמישי, אז הלכתי אחרי המבחן לאחיעד, ומשם הלכתי לליאת. וישנתי אצל ליאת, וחזרתי עכשיו. היינו אמורות ללמוד למתכונת בהיסטוריה, ולסיים את התרגיל בספורט , אבל לא עשינו את זה.

ולא היה לי כיף.

קצת לבד לי כרגע. ואני קצת רוצה חברה הכי טובה. אבל אני לא מהטיפוס של חברה הכי טובה, אני מניחה, כי ברגע שאנשים לומדים להכיר אותי הם לומדים שברגע שחופרים בי מספיק לעומק אין בי שום דבר מעניין. אני לא מהטיפוס שמסתדר עם חברות הכי טובות, כי נמאס לי מאנשים נורא מהר, ולאנשים נמאס ממני נורא מהר גם.

וקצת בא לי להיות עכשיו לבד. אני חושבת שכל השלושה ימים (יום אחד, שלושה ימים - יפה, אני לומדת!) האלה אני באמת אלמד ואשאר בבית. לבד. בא לי לנקות קצת את הראש, ולשם שינוי אני גם לא רוצה לצאת לטיול. מתאים לי עכשיו בגרויות ומתכונות.

אני מרגישה כמו ילדה קטנה, אני לא יודעת מה לעזאזל אני רוצה, אני רק יודעת שאין לי כוח כרגע לכל השטויות של אנשים. למה אי אפשר פשוט לרגע אחד לא למדוד את כמות החברוּת ולדבר בחביבות כמו אנשים נורמאליים על נושאים נורמאליים?

"מצטערת, נמה, אנחנו כבר לא באמת חברות. לא באמת." שמעתי את המשפט הזה יותר מדי פעמים ונמאס לי. נמאס לי נמאס לי נמאס לי מזה שהרסתי את הכל. ובאותו הזמן אני לא יודעת אם אני מצטערת על זה. זאת אומרת, אני מצטערת על זה, ברור שאהבתי שהיו לי חברות כל כך טובות, אבל כל כך לא מתחשק לי להיות עם אף אחת מהן כרגע. אף אחת, לא איך שהיא הייתה פעם, ולא איך שעכשיו. אבל למה אם אנחנו "כבר לא באמת חברות" זה אומר שאסור לנו לדבר יותר כמו בני אדם חביבים? על ספרים ועל חוויות ועל שיואו-כמה-כיף-היה-אתמול. אני מתגעגעת לזה שהבני אדם האלה, שאני כל כך הערכתי וכל כך מעריכה, יכלו לערוך איתי שיחה נורמאלית. וזה הכל באשמתי.

על הצד הקצת יותר חיובי, עוד מעט יש לי תור לקוסמטיקאית. ואני יודעת שזה יישמע נורא שטחי, אבל אני אוהבת ללכת לקוסמטיקאית. קודם כל, כשהיא רואה אותי אחרי הרבה זמן, תמיד יש את הנזיפה הקטנה הזאת - "נמה! את מתעסקת עם הפצעים שלך!", שתמיד באה בחביבות, ואז היא אומרת לי "את צריכה לשים קרם לחות כ-ל בוקר, חבל לבזבז עור יפה כמו שלך...". והיא שמה לי חומר מאלחש על הגבות בזמן שהיא מתעסקת לי עם הפנים. נעים תמיד בחדר שם, ויש שם מוזיקה של המזרח הרחוק, נעימה כזאת. הכל מעץ כהה כזה, ויש תחושה כל כך חמימה ואוהבת. ואחרי כל הקרמים, שהיא מעסה על הפנים, והכל מרגיע, היא שמה לי מעין ניילון על הפנים ואני יושבת שם חצי שעה, בשקט עם המוזיקה המרגיעה, לפעמים נרדמת. ואז הוא חוזרת, ומורידה את הניילון. אחר כך היא מתחילה למרוט לי קצת את הגבות, שזה כואב תחת למרות החומר המאלחש, אבל חיים. ואז אני מסתכלת על המראה, ובמקום לראות גבות וחצ'קונים כמו שראיתי קודם, אני רואה את עצמי. ואז היא מזכירה לי "אל תשכחי לשים קרם לחות! ולא להתעסק עם הפצעים!" ואני יוצאת משם, רגועה מחדש.

לעזאזל, עצוב לי.

עריכה: יאי?


נכתב על ידי נמה , 22/5/2006 17:00  
45 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמיד שנאתי מספרים


1 מבחן בספרות,
1 תרגיל בספורט,
1 מתכונת בהיסטוריה,
1 עולם שסובב סביבי,
1 פעולה שהתבטלה כי החניכים בטיול שנתי,
1 בקבוק בירת שנדי ריק על השולחן לידי,
1 כדור נגד כאבי מחזור לקחתי,
1 מירוץ לזכרו של ערן כוכבי פספסתי בגלל הכאבים,
1 קומדייה רומנטית ראיתי אתמול בקולנוע, ועוד 1 שראיתי עכשיו אצל מיטלה,
1 אחיעד, אני רוצה להיות איתו עכשיו לעזאזל.


2 שירים של ביאליק הבכיין צריך ללמוד - אחד בטוח ייצא במבחן,
2 אנשים צריך בשביל התרגיל בספורט, ושתינו עסוקות,
2 צמות שהשיער שלי סוף סוף בערך מספיק ארוך בשביל לעשות,
2 דיסקים של יהודית רביץ קניתי אתמול, וגם
2 חולצות של החברה להגנת הטבע.

3 שנים לפני שהדעה שלי נחשבת,
3 שנים יש לי לגבש אחת.
3 בגדים שזרוקים לי על המיטה,
3 בגרויות השנה,
3 מבחנים השבוע,
3 חצ'קונים - לא, זה כבר לא חצ'קונים, זה פצעים מזוהמים - על הפרצוף,
3 ימים עד התור שלי לקוסמטיקאית, שתעשה את הקסם שלה וכשאני אסתכל על המראה אני אוכל לראות נמה ולא גבות וחצ'קונים.

4 חודשים (ושמונה ימים, שאני אתחיל לספור שעות ושניות?) שאני מאושרת,
4 שעות ישנתי בלילה,
"4 לפנות בוקר אני לא נרדמת" השורה שבדיוק התנגנה. מתי אתה חוזר?
4 סיכות לשיער קניתי בסופרפארם אתמול,
4 שעות מאז שאחיעד שלח לי הודעה שהוא הולך לישון והסתבכתי עם התשובה,
4 פעמים בשבוע שאני ארוץ בקיץ. באמת.

5 ימים בשבוע לימודים,
5 ימים בשבוע שבהם הייתי בטוחה שאני רואה את אחיעד לפחות לכמה דקות כל יום,
5 ימים בשבוע שבהם אני כבר יודעת שלא.
5 פעמים בשבוע אני רוצה לפרוש מההדרכה,
5 פעם בשבוע אני משכנעת את עצמי שלא.
5 חודשים מאז הניו אירז איב.

6 חברות בחבורה בחטיבה,

7 חברות בחבורה עכשיו בתיכון,

ואני לא מבינה מה המשמעות של החבורה הזאת אם גם ככה היחידה שאני עדיין מדברת איתה שיחות אמיתיות ונינוחות היא שוח.

8 חניכים היו רשומים בחוג של כיתות ו' שהדרכתי בתחילת השנה. אני מתגעגעת אליהם.

9 חודשים להיריון.
9 שנים לפחות לפני שאני רוצה להיכנס לאחד.

10 אנשים שאני מצליחה לחשוב עליהם שפגעתי בהם.

11 ק"ג שאני צריכה להוריד. לפחות.

12 שעות שינה, זה מה שאני צריכה עכשיו.

.
.
.

15 חניכים שלא יגיעו לפעולה, שתתבטל, מחר.

.
.
.

4534095830495827342983476 מחשבות מפוזרות של השעות האלה של הלילה.
4534095830495827342983470 מהם על אחיעד.
נכתב על ידי נמה , 20/5/2006 01:44  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נחל אלעל ויהודית רביץ


יש אנשים, שמטיילים ורואים סלעים, טופוגרפיה. הם יכולים להסביר מתוך שינה איפה יהיה מעיין ואיפה יהיה יותר נוח ללכת, ולתת שם לכל אחת מהשכבות. יש להם 3 תשובות - כן, לא, והשבר-הסורי-אפריקאי.
יש אנשים, שמטיילים ורואים את הבוטניקה. הם יכולים לתת שמות לפרחים ולקוצים, לדעת איפה הם גדלים ואיך הם מסתדרים שם, יכולים להתקיים לגמרי מהטבע (או עם קצת עזרה), ולא לחשוש להרעיל את עצמם כי הם מכירים מספיק טוב את הצמחים שאיתם הם מכינים תה.
יש אנשים, שמטיילים ורואים את בעלי החיים. הם מבדילים בין כל חרק וחרק ויודעים לתת להם שמות, ויודעים את כל מארג המזון בכל איזור בארץ ומה אופן ההתנהגות שלהם. יודעים להסביר במדוקדק מה זה ארבה, ואיזה חיות אפשר למצוא איפה ולמה.
יש אנשים, שמטיילים ורואים מול העיניים שלהם את ההיסטוריה של המקום, את האנשים שישבו פה בעבר. מורשת קרב ומלחמות, או ארכיאולוגיה קדומה, מהקרב של הצלבנים נגד הצבא של סלאח א-דין בקרני חיטין עד תקופת הברונזה הקדומה. כי השביל חכם מהאדם ההולך בו.
יש אנשים, שמטיילים ורואים את המכלול. הם יכולים להבדיל בין החרקים ואפילו לתת כמה שמות, להכין לעצמם תה צמחים מבלי לחשוש שאולי הם ירעילו את עצמם, לתת שמות לפרחים ולהסביר עליהם, ולדעת בדיוק איפה נמצא מעיין שכבה ואיך נוצר האקוויקלוד. בהם, בהם אני באמת מקנאת.

ואני?
אני לא יודעת כלום.
אני לא זוכרת שום צמח, ואולי-אולי אני אזהה את סוג הסלע שאני הולכת עליו. אני לא יודעת שמות של חרקים, ואני לא צפרת דגולה ולא אבחין בין נשר ליונה. אני מתבלבלת בין התקופות ההיסטוריות ולא יודעת דבר או חצי דבר על ארכיאולוגיה.
איזו ציפור זאת? ציפור יפה.
איזה פרח זה? פרח כחול.
מה זה הח'ירבה הזאתי? פולחן או קבורה, או יישוב עתיק.
ולמה פה יש מדבר? משהו עם הזווית של השמש שיוצר קו של מדבריות. כמו הסהרה, זהו זה.




היה היום יום העובד של החברה להגנת הטבע. אחוז החו"סניקים היה נמוך בצורה מזוויעה למדי, אני ושוח (בעצם גם הייתה אחת מחיפה שמצאנו אחר כך) היינו המד"ציות היחידות. מה שכן, זה המחיש באופן חד שלא הייתי מודעת אליו קודם שיש עוד חברה להגנת הטבע חוץ מחוגי סיור. זאת אומרת, ידעתי שיש, אבל לא ידעתי כמה. התחלנו בטיול בנחל אלעל, נקודת ההתחלה שלנו הייתה בדיוק נקודת ההתחלה של היום האחרון - היום הגורלי - במחנה פסח שנה שעברה. היינו אמורים גם ללכת טיפה בנחל סאמך באמת אבל לא הלכנו בסוף. היה די יפה, אבל באתי עם תיק גדול מדי - נו, מה זה אשמתי שאין לי תיק טיולים בגודל נורמאלי?

אה, ושינו את הסמל של החברה להגנת הטבע - אני היחידה שלא מבינה את ההבדל? עכשיו שמו אותו בתוך עיגול. משהו עם זה שהחברה עוברת שינויים ומתעגלת או משהו בסגנון. לא מצאתי את הסמל החדש לשים ברשימות בצד, אבל ניחא. נשנה מתישהו.

בערך בחמש עלינו חזרה לנקודה שממנה התחלנו, ולקחו אותנו אוטובוסים לבית ספר שדה אלון תבור. שמה היו כל מיני פעילויות - מעגל מתופפים, אחד שלימד אותי ואת שוח לעשות ג'אגלינג כי ביקשנו יפה, מוזיקה, הרבה דוכנים, והכי חשוב - אוכל בחינם. זה גם היה ערוך נורא יפה.
היו כמה נאומים, ממש יפים. נהניתי לשמוע. הם החזירו לי את החשק.

ואחר כך הגיעה יהודית רביץ.

יהודית רביץ, גבירותי ורבותי,
היא פשוט ענקית.

גאון.

ענק.

אני לא הכרתי חצי מהשירים שהיא שרה שם, ובכל זאת מצאתי את עצמי שרה אותם איתה כאילו אני מכירה אותם מאז שאני מכירה את עצמי. היא פשוט מדהימה. כל כך הרבה אנרגיה, והכל היה בחוץ וכל כך יפה, והחלה"ט, והכל...

היה מדהים. אין מילים. פשוט קרן של אור שעשתה אותי מאושרת.

ועכשיו?

אני עכשיו עיייפה כמו החיים שלי.
ואין לי כוח להתקלח אבל צריך.
ואין לי כוח ללכת מחר לבית ספר אבל צריך.

אז עכשיו, ברשותכם, אני מעדכנת את הרשימה בצד והולכת לישון.

תיקים על הגבות (ולא אלה שמעל העיניים!),
אני הייתי פה.

(עוד חו"סניק, מהמעטים שהיו, קומונר למיטב ידיעתי)


נכתב על ידי נמה , 17/5/2006 00:27  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Operation: Cookie


שנה שעברה, בעודנו גולשים להנאתנו ומשוחחים בתמימות דרך הפורומים של סקולזון, מישהו שזהותו אינה זכורה אמר ציטוט בלתי נשכח: "אתם אחים!!! מה אתם מדברים בסקולזון?!!!11 לכו לשתות איזה כוס שוקו בסלון או משהו!!!".
ובכן, כוס שוקו מעולם לא יצא לנו לשתות, אבל היום בשעה 19:42 בדיוק נכנס אחי הגדול והשחור המוכר כפדופיל למשטרה לחדרי הקט ואמר לי באלו המילים:
"Nama, let's make cookies."

וכיצד יכולתי אני לסרב לתחינה שכזו, שבאה ממעמקי הקיבה?
אם הייתי יודעת איך זה היה מסתיים, אולי לא הייתי ממהרת כל כך להנהן ולאשר, אבל הפיתוי של העוגיות עמד גדול ומוחשי וקרא לי "Come to the dark side, we have cookiesyaoi".
"טוב," אמרתי לו ללא היסוס "אבל אין לנו שוקולד צ'יפס בבית. צריך לקנות, אחרת המתכון הסודי -" (יצורים מוזרים וקטנים שתמיד יש בצד באנימה אומרים Ooooo) "לא יעבוד."
ומאחר ולי לא היה מאום חוץ מהחולצה על גבי (טוב היו גם תחתונים. אבל זהו), אז מתן הגיבור יצא ב20:15 (אחרי שהוא ניסה לפרוץ למחשבה הקט של מייטלה הפקצ'ה המיועדת לו [got root?]) למכולת הקרובה לביתנו (הקט). היא הייתה סגורה. לגמרי. הם אפילו הכניסו את המדף של הירקות פנימה! wah-desu!~

אך מתן הגיבור (כמו שמשון, הדמות הכי פופלרית בתנ"ך - he brought the house down!) לא נתן לעובדה זו לייאש אותו ממשימתו (שהוא בחר לקבל על עצמו) ו, כמו שמשון נגד הפלשתים, הלך למכולת השנייה ביישובנו הקט, שהייתה מוכרת פעם כזיל וזול, ואז כקו-אופ, ועכשיו היא סופרסנטר (אני חושבת). בכל מקרה, הוא קיפץ כל הדרך והמכבי צעיריסטים בסניפם הקט (שבנו דברים גבוהים ולא כ"כ קטים מעץ לפני ל"ג בעומר. הם לא למדו מהפעם שעברה ששרפו להם את הסניף, שכבר לא קט לצערם כי הוא מלא בטריילרים מכוערים כאלה!?) נורא קינאו בשער המדהים שלו (או שלא. אבל הם מאגניבים אז הם לא נחשבים). To make a short story long, גם זה היה סגור.

ואז מתן חזר הביתה כולו פאפי פייס קט אחד גדול ופדופילי וכל הנערות של השכונה לבשו שמלות אדומות ויצאו לרקוד כאילו זה מחזמר. טוב אז הם לא באמת. אבל הוא פדופיל וזה מה שהוא באמת רצה. ואז הוא נכנס לחדרי הקט, כולו "Wah desu~" אחד גדול ופדופילי, כשחייכתי את החיוך הזדוני שלי ואמרתי לו במילים הללו:
"יש לך מפתחות?"
ובכן, היו לו, וגם מכונית הייתה, אז כעבור מריבה קלה על איזה מוזיקה לשים (שלא נפתרה אח"כ), שמתי עלי מלבד החולצה והתחתונים גם חזיה, ומכנסיים, וגרביים, ונעליים, וכובע ירוק מגניב ששולא סנפאי קנתה לי, ואפילו הסתרקתי וצחצחתי שיניים - ואז נכנסנו למכונית הקטה והאפורה\כחולה ונסענו למליבו-סנטר הקרוב. לפי האורות, החניה הכמעט מלאה, והאנשים שיוצאים ונכנסים מהחנות שהיא פתוחה למדי, ובדילוגים בירכנו את השומרים בשבועטוב ונכנסנו פנימה. "אם היינו עוגיות, איפה היינו מתחבאים?", חיפשנו את השוקולד צ'יפס והמתכון הסופר-סודי. מצאנו את האפייה, והנה - שקית שוקולד צ'יפס!
דילגנו באושר ובסלואו-מושן (בולט טיים. תדמיינו שוקולד ונילה צ'יפס עפים על מתן והוא כולו מטריקס עליהם. ככה זה היה. בערך.) לכיוון השוקולד צ'יפס, אבל אבוי! רימו אותנו! השקית לא הייתה כלל וכלל של שוקולד צ'יפס, אלה של ונילה צ'יפס!

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!11
Wah Desu~!!!!

מתן: ='(
נמה: ='(
יצורים קטנים ומוזרים של אנימה: ='(

אך לא נתנו לעובדה זו להרפות את ידינו ולא ויתרנו לונילה צ'יפס האכזריים. נכנסנו בחזרה למכונית, והלכנו לסנטר הבא. (מתן: "איך קוראים למרכז הזה?" נמה: "משהו-סנטר." מתן: "thank you, master of the obvious.")
שם, דילגנו לנו אל תוך החנות, שגם היא נראיתה פתוחה למדי, וגם שם בירכנו את השומרים בשבועטוב ונכנסנו פנימה. ושם, אחרי חיפוש קצר (אתם יודעים למה הם לא שמים את השוקולד צ'יפס קרוב לקמח? כי הם רוצים לייאש אותנו ולגרום לנו לקנות את העוגיות הנחותות שלהם זה למה!!! אבל אנחנו יותר חזקים מהם, אנחנו לא ניכנע לשחיתויות הללו, העוגיות שלנו הם מהגזע העליון! העוגיות שלנו הם מהגזע הארי!) מצאנו גם שוקולד צ'יפס, גם קמח, ואפילו סוכר חום דחוס.
וכך, מרוצים, חזרנו לביתנו (הקט) שבו חיכה לנו כיור עמוס כלים ואמא מאיימת שאם לא נשטוף אותו - off with her head! הפסקת שיר של מתן. בקטע הזה אתם מתבקשים להוריד ולנגן את Beheaded של The Offspring.

We now return you to your Operation: Magic Cookie already in progress!


הכיור האימתני


אבל גם הכיור האימתני לא הרפה את ידינו. אנחנו חזקים, אנחנו לא נכנע לטרור! ובכן, הפשלנו ידיים (לפחות אני. מתן הלך "לצרוב לנו קצת מוזיקה >:)" [ היי היי אני עשיתי את הסכו"ם כמו שהבטחתי. ולנמה יש טעם נורא במוזיקה והיא אוהבת Coldplay ולא אוהבת את Tenacious D ואת System of a Down ואת Kent ואת Arctic Monkeys ואת Turbonegro ואפילו לא את Led Zepplin!]) ושטפנו את כללללל הכלים בכיור. זאת הייתה משימה קשה אבל עמדנו בה כמו בכל שאר המכשולים בדרכינו (הקטה). לא קלה היא, לא קלה דרכינו... ולעינייך לפעמים נכנס סבון כלים.

ובכן, הגיע הזמן לו כולנו חיכינו (יצורים מוזרים שיש בכל אנימה: Weee desu~!): מתחילים לאפות את העוגיות הנכספות. והשלב הראשון של אפיה, שכל אופה מתחיל (חוץ מאמא שלי P:) יודע - לראות שאכן יש לך את כל המצרכים ולשים אותם על השולחן הקט.


המצרכים האימתניים


מכאן והלאה, ניתן לתמונות לספר את הסיפור - כי כידוע, תמונה שווה אלף מילים, ועוגיה של עוגיות שווה מיליון!!


הביצים האימתניות


הביצים האימתניות עם הבצק האימתני


העירבוב האימתני


הפדופיל האימתני


הנמה האימתנית


המתכון הסודי


קוקייייז


הפדופיל האימתני #2


ביי ביי קוקיז


ביי ביי קוקיז


אמא ואבא יתגעגעו אל העוגיות


עוגיות.


בתנור האימתני


הן מוכנות! הן מוכנות!


יאמי D:


וזהו הסיפור של העוגיות הקטות של נמה ומתן הקטים.

שאלת בונוס לבגרות או המבחן הקרוב בספרות: מהו המוטיב החוזר בפוסט?

אה, ואל תאכלו יותר מדי עוגיות, כי בסוף תהיו כמו Augustus Gloop!

Augustus Gloop! Augustus Gloop!
The great big greedy nincompoop!
How long could we allow this beast
To gorge and guzzle, feed and feast
On everything he wanted to?
Great Scott! It simply wouldn't do!
However long this pig might live,
We're positive he'd never give
Even the smallest bit of fun
Or happiness to anyone.
So what we do in cases such
As this, we use the gentle touch,
And carefully we take the brat
And turn him into something that
Will give great pleasure to us all–
A doll, for instance, or a ball,
Or marbles or a rocking horse.
But this revolting boy, of course,
Was so unutterably vile,
So greedy, foul, and infantile
He left a most disgusting taste
Inside our mouths, and so in haste
We chose a thing that, come what may,
Would take the nasty taste away.
'Come on!' we cried, 'The time is ripe
To send him shooting up the pipe!
He has to go! It has to be!'
And very soon, he's going to see
Inside the room to which he's gone
Some funny things are going on.
But don't, dear children, be alarmed;
Augustus Gloop will not be harmed,
Although, of course, we must admit
He will be altered quite a bit.
He'll be quite changed from what he's been,
When he goes through the fudge machine:
Slowly, the wheels go round and round,
The cogs begin to grind and pound;
A hundred knives go slice, slice, slice;
We add some sugar, cream, and spice;
We boil him for a minute more,
Until we're absolutely sure
That all the greed and all the gall
Is boiled away for once and all.
Then out he comes! And now! By grace!
A miracle has taken place!
This boy, who only just before
Was loathed by men from shore to shore,
This greedy brute, this louse's ear,
Is loved by people everywhere!
For who could hate or bear a grudge
Against a luscious bit of fudge?




נכתב על ידי נמה , 13/5/2006 23:25  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תאריכים, תאריכים.


כל מיני תאריכים, שלא חשובים, שבעצם זה לא משנה אם אני אשכח, וזה לא באמת משנה, אבל זה יושב לי בתודעה ומציק לי אז אני חייבת לומר.
כמו העובדה שהיום אני 4 חודשים עם אחיעד.
וכמו העובדה שעוד 13 ימים יהיה שנה מתחילת הקשר שלי עם דן. איזו שנה משמעותית...
וזה לא שאני טובה עם תאריכים, כי תהרגו אותי אם אני זוכרת באיזה חודש התחילו הקשרים האחרים שלי, ואני האחרונה שזוכרת ימי הולדת ודברים, אבל שני התאריכים האלה - ה-12 בינואר וה-25 במאי - חרוטים בזיכרון שלי חזק חזק, כאילו שהם באמת משנים משהו.
כמו היום הולדת שלי.




קיבלתי 112 במתכונת. שזה קצת מאכזב, ציפיתי ל-150. נו, ניחא, בסוף גם 150 וגם 112 נחשבים כמאה. מה שכן, אפשר לשים קו חוצה על ה"לקבל מעל 90 במבחן במתמטיקה" ברשימה בצד D:
עדכון: בסוף קיבלתי 146, הציון הכי גבוה בכיתה, הוא סתם עשה typo כשהוא הקליד לי את הציון ושלח לי דרך הסקולזון. XP

סיימתי לקרוא Stardust. מומלץ. זה כל כך תמים.. כל כך יפה...

וגם סיימתי לראות Paradise Kiss. משהו בסדרה הזאת נורא הגעיל אותי, בצורה שבה הם... נו... materialistic. אולי אם הייתי רואה אותה לפני כמה חודשים הייתי מבינה. בגדול, לא אהבתי את הסדרה. אבל את השיר סיום אהבתי נורא :P




יש להקות שאני פשוט אוהבת. שאני אכנס לקרייז של הלהקות האלה ואשמע אותם שוב ושוב ושוב ושוב עד שיימאס, ואני אפסיק לכמה זמן, אבל אז אני אשמע איזה שיר שלהם ואכנס שוב לקרייז. ככה זה עם קולדפליי ועוד כמה להקות.
קודם לא אהבתי את הדיסק החדש שלהם, כשקניתי אותו, ובקושי הקשבתי לו - אבל עכשיו התאהבתי בו. נו, תמיד זה ככה עם קולדפליי, לוקח זמן להתרגל לדיסקים שלהם ובהתחלה הם נשמעים מוזרים נורא, אבל אחר כך מתאהבים.
השיר האהוב עלי בדיסק הוא Swallowed in the Sea. הוא פשוט... תמים.
אניאוהבתאותו.

You cut me down a tree and brought it back to me
and that’s what made me see where I was going wrong
You put me on a shelf and kept me for yourself
I can only blame myself, you can only blame me
and I could write a song a hundred miles long
Well that’s where I belong and you belong with me
and I could write it down or spread it all around
Get lost and then get found or swallowed in the sea

You put me on a line and hung me out to dry
Darling that’s when I decide to go see you
You cut me down to size and opened up my eyes
Made me realize what I could not see

and I could write a book, the one they'll say that shook the world
and then it took, it took it back from me
and I could write it down and spread it all around
Get lost and then get found and you'll come back to me
Not swallowed in the sea

and I could write a song a hundred miles long
Well that’s where I belong and you belong with me
The streets you’re walking on, a thousand houses long
Well that’s where I belong and you belong with me
Oh what good is it to live with nothing left to give
Forget but not forgive, not loving all you see
Oh the streets you’re walking on a thousand houses long
Well that’s where I belong and you belong with me
Not swallowed in the sea

You belong with me, not swallowed in the sea
Yeah you belong with me

Not swallowed in the sea.




נכתב על ידי נמה , 12/5/2006 13:36  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתכונת במתמטיקה ודגים אחרים


הייתה לי היום המתכונת במתמטיקה. האמת היא שממש נלחצתי לפניה - בכל זאת, המתכונת הראשונה שלה. פתרתי המון תרגילים, וגם אייל בא אלי ותרגלנו ביחד עד שנמאס לי ממנו לגמרי (הבן אדם הזה מתיש ~.~) אז גירשתי אותו. ונשארתי ערה עד 11:30 כדי לגמור את הקארירז פרוג'קט ללואל, אבל נגמר הדיו במדפסת אז השארתי את המחשב דולק (ולא שמרתי את העבודה, בגלל שיש לי אוטוסייב ששומר כל 10 דקות).

ובבוקר שקמתי ראיתי שהמחשב שלי איתחל את עצמו. ולא מצאתי את השמירה שלי. אני ממש התחלתי לבכות שם, עבדתי על זה איזה 3 שעות מאז השמירה האחרונה... אבא שלי לא ויתר, ואיזה רבע שעה חיפש את הקובץ שהאוטוסייב היה אמור לשמור, ובסוף הוא מצא אותו!! יש לי אבא גיבור 3>

ממ.. ואחרי המתכונת, שהלכה ממש טוב, היו לי די הרבה שעות חופשיות. אז ישבתי עם אחיעד ודור וגלי וספיר בפרגולות ואני ודור שרנו שוב 99 בקבוקי בירה על הקיר עם מספרים ביפנית~ הפעם הגענו ל-47, פעם הבאה נגמור :P יון ג'יו שיצ'י בוטלז אוף ביר און דה וול, יון ג'יו שיצ'י בוטלז אוף בייייר~

אח"כ היה דיבייט, וחזרתי הביתה... ראיתי פרק של פרדייס קיס ופרק של אורן היי סקול הוסט קלאב, דיברתי עם עידו, ואממ זהו.

אז הגשתי את הקארירז פרוג'קט ועוד עבודה ללואל, ועשיתי את המתכונת במתמטיקה. המבחן הבא שלי הוא בספרות, שזה כידוע לא באמת נחשב, וגם הוא רק בסוף החודש...
אז בינתיים יש לי אשליה של חוסר לחץ :)




אני בבית. תחושה ביתית שכזאת. תחושת שייכות שיכולה להיות רק למולדת.
לפעמים החיים שלי מרגישים כמו ציור שילדה בת 8 (כשרונית במיוחד :P) ציירה עם קרייאונז.
נכתב על ידי נמה , 10/5/2006 21:39  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

31,561
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנמה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נמה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)