| 9/2009
התאהבות
לפעמים כל כך קל לי להתאהב, להיסחף אחרי בן אדם. לפגוש מישהו פעם אחת, לדבר איתו 8 שעות, להתלהב מהשוני שלו ומהיופי שבו ומהייחודיות.
אולי זה רק יאכזב אותי אחר כך אם לא ייצא מזה שום דבר, אבל אני בכל זאת אוהבת את היכולת הזו שיש לי, להתאהב.
(שוקו חם, שנינו עטופים בשמיכת פוך ב-5 בבוקר על ספה במרפסת של דירה אדירה בפלורנטין, מחכים לזריחה? ממממ... כן... טיהיהי.)
(יש לי רשיון של ילדים גדולים!!!)
| |
מושכת, דוחפת, נצמדת, רוקדת ושוב דוחפת.
מישהו מוכן להגיד לי בבקשה מה אני רוצה ממני, ממנו, מהם, ממכם, מכולם?
| |
הערכת מצב:
3 ג'וקים ענקיים בטירוף מתחבאים במגורי בנות, בפעם האחרונה שראיתי אותם הם עשו כנס מתחת למקרר.
2 אלבומים חדשים מגניבים להקשיב להם (מיקה ומיוז. כמה שונה וכמה כיף...).
3.5 שמירות נשארו עד סוף השבת הזאת.
65 עמ' נשארו לי לתקן בהם טעויות בזמן שאני לא שומרת.
שוקו חם (טוב, שוקו משקית שעבר לספל וחומם במיקרו...) ומחשב קורס.
איזה כיף.
| |
אבגדהוזחטיכל
יש לי מקלדת חדשה ומגניבה (עם גל באמצע! כזה: ~)שקניתי לעצמי בעקבות ההדרדרות המוסרית והערכית של מפרק כף היד שלי. היא עלתה 350 שקלים אבל פלרטוט קל עם המוכר הוריד את זה ל-315 שקלים בלבד. קצת בלונד אף פעם לא מזיק בחנות למוצרי מחשב. אז פוסט זה נכתב בעיקר כטסט-דרייב למקלדת; אתם מוזמנים להתעלם מגבב השטויות שעומד לעלות לבלוגוספירה.
עכשיו שאני בחורה פנויה (פיסית לפחות, הקטע הרגשי ייקח עוד קצת עבודה), גיליתי ש... יש לי, איך לומר, קריזות. כשזה מגיע לבנים. ואני אפילו לא מדברת על כאלה שהם לא כל כך נאים לעיניי הרגישות, או לא מגיעים לרמתי האינטלקטואלית או החברתית (בינינו - לא קשה כל כך להגיע לרמתי האינטלקטואלית ובטח שלא לרמתי החברתית...). אני מדברת על בחורים לבביים למדי, באותו ראש כמוני, שמשהו בי פשוט דחה על הפרטים הכי קטנטנים וחסרי חשיבות.
ניקח בחור נחמד. נפגשתי איתו פעמיים. בן 25, אחרי טיול ארוך בבוליביה, מצלם ממש טוב. השיחה זורמת, יש מתח באוויר, טיול נינוח בנווה צדק. רגע, בואי נעצור שניה בפיצוציה, אני רוצה לקנות שניה סיגריות.... ומסטיקים. לסיגריה בחושך על ספסל בגן ציבורי בנווה צדק יש עוד איזה צד רומנטי, אבל ברגע שהמסטיק נכנס לפה, הסקס אפיל צנח אל מתחת למפלס הכנרת. והנה, הוא מתקרב לנשיקה, ואני באלגנטיות מתחמקת, ובואו נגיד שבזכות המסטיק הוא קיבל נשיקה על הלחי ודייט שלישי כבר לא היה.
וזו רק דוגמא: היה את ההוא שאהב את בריטני ספירס, את ההוא שעליתי אליו לדירה לכמה דקות וראיתי כדורים של ויאגרה על השידה, את זה שליקק לי את הצוואר בצורה לא אסטתית בעליל ואיבד אותי באותו הרגע ממש, את הרוסי הסוטה שבכלל לא רציתי... וכמובן שהיה את זה שממש רציתי והייתה לו חברה ובל נשכח את יחיד הסגולה שהיה מושלם למעט הפרט הקטן שהוא טס לשנה לארצות הברית שבוע אחרי שפגשתי אותו.
(איך בכלל הספקתי לעבור על כל כך הרבה פסולים בחודשיים, מישהו יכול להסביר לי?)
בכל אופן, הג'נטלמן שאיתו אני מתרועעת כרגע, הספיק לשלם עלי בשתי מסעדות וסרט ולקחת אותי לטיול לפנות ערב מקסים בפארק, וכמו ג'נטלמן מושבע ניגש לענייני הפוצי-מוצי רק בשלהי הדייט השלישי. ובעודי מתקרבת, מנסה ככל יכולתי להיפתח רגשית לבחור הגבוה, שרירי וחכם שמולי, עולה לאפי ניחוח מוכר. לג'נטלמן יש אותו ריח כמו לאחד מהאקסים, והחלק הכי גרוע הוא - אני אפילו לא מצליחה להיזכר איזה מהם. ניר זה בטוח לא ולאחיעד היה חרם מושלם על כל דבר שרק נראה כמו אפטרשייב, ואפילו אם אני מנסה ללכת עוד אחורה לדן אני יכולה לשים על זה שלילי בטוח.
אז אני, מצידי, אמשיך לנסות לפתור את התעלומה, ולקוות שריח-של-אקס לא יגרום לי להמציא תירוץ חדש של "זה לא אתה... אתה מקסים... אני פשוט לא מוכנה לזה עדיין..." או להמציא חצי-תירוץ חצי-פנטזיה של "היה לי ממש נחמד איתך, אבל חזרתי לחבר שלי" כמו שעשיתי בפעמים הקודמות, ושאני אוכל להתגבר על הריח, לשים את האקסים שלי מאחוריי, ולשחרר.
| |
אני רוצה לצייר את כל רגעי הבדידות שלי ולהפוך אותם ליפים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
