החיים זה לא הכל

כותבת כדי לא לשכוח - לאמת את זה מול המציאות בעוד חצי שנה, שנה, 5 שנים

אז ככה:

באופן כללי היא מאוד אוהבת אותו והיא מרגישה שזה גם הדדי.

היא זיהתה בתחילת השנה קושי חברתי אצלו, הוא היה נעב במהירות מהתייחסות לא נעימה של חבריו או מחוסר התייחסות והביא את זה לידי ביטוי בבכי או בעצבות

אבל היא רואה שיפור משמעותי אצלו בתחום החברתי. זה מתחיל בזה שהוא היה פתוח לשמוע פתרונות והדרך שבה אני ואבא שלו מתייחסים לריבים שלו עם אחיו ובעיקר הדרך שבה הגננת מדברת איתו ומציעה לו פתרונות עזרו לו להתמודד עם הקרושי הזה. כמובן שיש גם את אלמנט ההתבגרות. יוצא שבסופו של דבר הוא פשוט נמצא במקום טוב מבחינה חברתית מה שמאפר לו להיות בעל יותר בטחון עצמי

הבטחון העצמי הזה גם מאפשר לו לבדוק יותר גבולות, בגן זה בה לידי ביטוי בעיקר בזה שהוא פשוט לא מוכן לסדר והרבה פעמים הוא מתנהג בשובבות

היא לחא רואה בזה בעיה רצינית, בסך הכל לילדים מותר גם להשתובב

אהבתי את זה שהיא אמרה לי שהיא רואה שאני יודעת איך לדבר איתו ולהסביר לו דברים ולעזור לו להתמודד עם הקשיים שלו

עשו להם כל מיני סןוגי איבחוניו: באחד נתנו להם להשלים מילים כדי לראות את אוצר המילים שלהם ואיך הם מקשרים דברים כמו: "מה נמס?", מה בוער?"

היו לו תשובות יפות אולי רק אחד או שניים הוא לא ידע ותשובה אחת מתחכמת (שממש מבאס אותי שאני לא זוכרת).

בחשבון הוא סופר יפה עד 10  וסופר בסדר עד 20. הוא מזהה את המספרים ויודע לעשות תרגילים בסיסיים ולפענח כמויות חזותיות

אין לו שום בעיה במוטוריקה כללית, אבל הדבר היחיד שצריך לשים אליו לב הוא נושא המוטוריקה העדינה.

הוא לא מחזיק נכון את העט/עפרון/צבע וצריך להקפיד על זה

הוא לוחץ מאוד חלש על העט 

יש לו בעיה בהעתקה של דברים ויכולת הציור המופשט שלו בעייתית

הוא מבלבל בין כחול לירוק

ויש לו בעיית קשב קלה - עוד לא ממקום של אבחון ושיש מצב שזה בחירה שלו להיות קצת סלקטיבי בדברים שמבקשיםן ממנו

זה יכול להצביע על הרבה דברים, ויש לזה הרבה פתרונות כמו ריפוי בעיסוק דרך התפתחות הילד. אבל כרגע החלטתי (יחד עם הגננת) שניתן לעבוד על זה בבית. אני הרחבתי את זה לתחושה הכללית שלי שיש דברים שהוא לא טוב בהם ובמקום לנסות ולחזק אתעצמו הוא מעדיף פשוט לא להשקיע בהם. אז הוא מטפס נהדר אז הוא יהיה כל הזמן על הברזלים והוא לא כזה טוה בפאזלים, אז הוא יעשה רק אם אני ואורי עושים איתו, והוא לא אוהב לכתוב או לצייר אז הוא לא יעשה את זה וכשהוא מעתיק את השם שלו או מספרים והוא רואה שזה לא דומה למקור - הוא יוותר וכל החברים שלו שולטים יותר ממנו בכדורגל אז הוא יתלהב לחלכת לחוג וכשהוא יגיע לשם, הוא יתחיל בכלחל במשחקים אחרים.

אני לא יודעת להגיד על אבא שלו - אבל אני הייתי בול כזאת, אני לא זוכרת את אצמי בגילו ואני לא בטוחה שהיו אבחנות כאלו בגיל 4 שלי, אבל באיבחון שעשתה לי פסיכולוגית ילדים (שכנה של סבתא שהיתה צריכה אותנו להשלים את המחקר שלה) בגיל יותר בוגר 7-8 אני ממש זוכרת את עצמי חוזרת על קווים ובשניה שאני מפספסת אז כבר ממשיכה איך שבא לי, והאבחנה המדהימה שכל יועצת בית ספר ידעה להגיד לאמא שלי ש"לידלה יש פוטנציאל אבל לא ברור למה היא לא טורחת עליו" ולי זה היה נורא ברור שמתמטיקה זה קשה ולא בא לי והיסטוריה ספרות אני אובהבת אז אני מעדיפה לעשות בזב שיעורים והתכונן למבחנים ואנגלית - פשוט התחלתי לקרוא באנגלית וזה היה שווה יותר מכל דרל שהיתה ללמוד את המקצתוע.

אז אני מתכוונת יותר לעבוד איתו על כתיבה וציור, סוג של ריפוי ועיסוק ביתי ונראה מה יהיה.