זה קורה מדי לילה,
כל לילה משמעות שונה, האם זה חלומות נבואיים? או שמה מדובר בגירסא מעוותת במציאות נפרדת ודמיונית שמבטאת א כל הפחדים והתחושות העמוקות שלא מקבלים ביטוי ביומיום?
הלילה הייתי בהגוורטס - או לפחות סוג של הוגוורטס וחצי יוהנה ז'בוטינסקי - התיכון שבו למדתי, היינו בסיור מודרך בטירה, כששאלתי את אחד המורים...
יש לי תחושה שהחדרים כאן רדופים ברוחות רפאים, האם זה ייתכן ?
והוא חייך וענה, לא לא כולם.... זה ממש רק חלק מהחדרים והם גם בכלל לא רוחות רפאים... הקטע בבית ספר המיוח דשלנו הוא שמורים טובים מעולם לא עוזבים, הם ממשיכים ללמד גם כשהם עוברים מהעולם והגוף שלהם ממשיך להשתנות, הנשמה נשארת וכוחות חזקים נוספים מצטרפים לשינוי שהם עוברים, אבל הידע נשאר - פשוט בצורה אחרת...
האמת שזה הרגיע אותי...
אבל אז נכנסו לחדר מפואר ובפנים היה קוף ענק שמן, שלבש מעיל בורדו מקטיפה משובחת עם עיטורי נחושת ומלמלות בידיים, הקוף היה נראה כמו קרפדה שמנה ומכוערת.... אבל היה שקט ולא עשה כמעט שום צליל... היו שם ציורים מדהימים חלקם פתוחים ותלויים על הקירות וחלקם היו מגולגלים בתוך קלפי עץ ישנים... הרשיתי לעצמי לפתוח אחד או שניים כשלפתע הקוף מפלצת התעורר לחיים והתחיל לצעוק גנבת גנבת.... התחלתי לברוח מהר בין החדרים כשמכל חדר מתעורר יצור אחר ושונה ... שלד בבגדי מנקה גותית עתיקה שאיבדה את יופיה מזמן, אך עדיין השתדלה להיות סקסית לחלוטין ניסתה לתפוס את הכתף שלי.... חבל שהיא התפרקה די מהר.... לבסוף אחד לאחד מתאי השירותים כשיצור חצי שקוף אמר לי כי עליי לצאת לכיוון החדר השני משמאל ומשם אצליח לצאת יצאתי מהר החוצה ומשכתי את דנה כגנסקי חברתי הטובה לחיים וללימודים באותה תקופה, וכך יצאנו החוצה למקום שהיה נראה די דומה לירושליים, החומות היו עתיקות וגדולות, והכל היה מרוצף באבנים גדולות וישנות עם מעט טחב עליהם.
מכל כיוון שמענו קולות ודיבורים בשפות שלא הכרנו... אך אנשים יפים וחייכניים היו מסביבנו, והמולה שהולכת לכיוון מסויים פנימה אל עבר אורות כחולים, סגולים וירוקים... החלטנו פשוט לצעוד לעברם והשתלבנו בהמולה, מחייכות קצת ואפילו שוכחות את כל המסע שעברנו ...
היו שם הופעות, ומסיבות ואני זוכרת בבירור תחושה של הנאה ושחרור, ריקוד, חברה, ושיחות מעניינות....
כשנגמר הפסטיבל הזה שהיה נחמד בדרכו... החלטנו לחזור הביתה... חזרנו לאיזושהי דירה ושם פגשנו את נטלי חברה שלי שהייתה עם יוסי הם היו מכורבלים על המיטה ועושה רושם כי הם עברו לגור ביחד המצעים היו לבנים, וכולם היו נראים שמחים, אנחנוהיינו חייבות למצוא מקום להתפרק בו...
נחנו קצת ולבסוף יצאנו לבילוי שבו כולם ניסו לפצח תעלומה... הרגשתי שאני חייבת להמשיך הלאה, וחיפשתי אוטובוס, אף אחד לאדע לענות לי ויצאתי למסע ברחובות ירושלים למצוא בעצמי את הדרך הביתה..
היו אנשים מוזרים על גבול היצורים ברחובות כשהמולת ילדים עצרה מונית שירות והשתלבתי בהמולה נכנסתי למונית, המנית לקחה אותי לבית הישן של דנה , אבל לא התכוונה לעצור בכלל ביפו...
אז ירדתי שם ופתאום מצאתי את עצמי בים באילת עם אמא שלי ועדידי אחי הקטן שהיה נראה כמו סמור פרוותי, אבל היה ברור שהוא עדיין הוא :)
לקחנו בעצמינו שתי סירות קטנות וניפחנו אותם, דנה אחותי הקטנה לקחה גם סירה לעצמה וניפחה אותה, נכנסו לים כשאנחנו צפים על הסירות כל אחתבסירה שלה, ועל הסירה של אמא שלי לרגליה מתכרבל לו הסמור הקטן - עדידי אחי :)
מתחת לפני המים היו המון נשמות ויצורי ים, נחשים, דולפינים, דגים, וכל מיני יצורים שמעולם לא ראיתי, הים היה שטוח ועם זאת לסירה שלנו היה מסלול מסודר....
באיזשהו שלב הגענו למצפה התת ימי וכולנו יצאנו מהסירות לחקור את המצפה ולהתפעל מהנוף שנפתח לפנינו.
אמא שלי פתחה ארון מסויים והוציאה משם 2 סוגריות קצפה עם נצנצים חמוצים עליהם וליקקנו אותם בהנאתינו...
אני חושבת שמכן והלאה כבר התעוררתי.
אבל וואו איזה כיף שכתבתי את זה... אני ממש צריכה לכתוב יותר את החלומות שלי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
