אני מוצאת את זה כל כך מעניין, המושג הזה שנקרא ״העתיד״.
העתיד הזה שאנחנו לא מפסיקים לתכנן, לדמיין ולנסות למצוא לו מקום ברור, כשבעצם הוא ישות נפרדת ואבסטרקטית, הרי מה שקורה קורה והשליטה שלנו בו היא חלקית למדי ורק בסוף מחברים את כל הנקודות לקו אחד רצוף.
דברים ברורים הופכים לנוזליים, הסיפור שסיפרתי לעצמי מתחדש בכל רגע ומערכת האמונות שלי מבקשת להשתחרר ממה שידעתי בכדי ללמוד כמה דברים חדשים, וזו בדיוק הנקודה שבה החיים הופכים באמת להיות מרתקים.
לתת לדברים לזרום והיום יום הופך למסע הרפתקני, בזרימה טבעית וחופשית,
אני חולמת מהר יותר מקצב נשימותיי.
בין גחמות של הרגע, בין נופים שונים ומשתנים, כבישים ארוכים, אנשים חדשים ואינסוף פילוסופיות מסע ועולם שונות.
שם משהו נע וזז ומתעורר,
הדלת פתוחה, גם דרכה עוד נעבור.