אז... בערך  .

מעבר לעובדה שאתמול צבעתי את השיער לשחור (החצי התחתון, לפחות),

התחשק לי לבדוק מה נשמע עם הבייבי שלי שעוד מעט בן 8.

מאז הפוסט האחרון השתנו כמה וכמה דברים, ביניהם דיאטה שהתחלתי (בחסות שירותי בריאות כללית, לא לדאוג ), זוגיות טפוטפוטפו,

קידום בעבודה ו... תחושה כללית לא רעה בכלל.

וגם כי בא לי קצת לחזור לכתוב, כשחושבים על זה.

מוזר, אבל... כשאני מסתכלת בפוסטים מהשנה האחרונה, אני איפשהו קצת מתגעגעת. מרגיש לי כל שנה מחדש כאילו בשנה שעברה הייתי בסה"כ ילדה. בא לי לחזור לגיל 17 (שאת זה אני כמעט תמיד אומרת). עם כל הבעיות, הדרמות, הבחורים, החברות, השגעונות הרגעיים, המשמעת העצמית הגבוהה, חוסר המחויבות...

ומה שבאמת מוזר, שאני לפעמים קצת מתגעגעת לתקופות שבהן לא היה לי טוב. שהיה לי "אקשן", כביכול.

ארג, אני עייפה מדי כדי לכתוב עכשיו מגילות, למרות שדי מתחשק לי.

נראה לי, שמחר מנסים לצום.

בא לי להוכיח לנטורופת המסריח שהשיטות שלו לא עובדות והן רק מדכאות אותי וגורמות לי לבולמוסים, ול-3 קילו פחות ב-4 שבועות,

ושלצום זה הכי קל וכיף. אני רוצה לעוף, להיעלם, להזות ולהיחלש  .

לילה טוב ושליו,

ומי ייתן ומחר נקום ליום חמישי נוסף