לצערי, אבל מה חדש.

כל מה שאני עושה מתנקז למשהו לא חיובי, איכשהו.

אני במינוס של 12 אלף,

הבוסית גילתה שאני יוצאת חצי שעה מוקדם יותר כמעט כל יום והזהירה אותי,

לפיכך גם על השיעורים אצטרך לוותר,

המורה מתחמקת מלהחזיר לי את הכסף ששילמתי לה מראש,

חברה חופרת לי עם בעיות אישיות שלה, ולמרות שאני כבר יומיים משוחחת איתה ומייעצת לה, התחושה היא שבעצם לא התקיימה שיחה,

מישהי מהעבודה גם עכשיו נזפה בי על משהו (מי היא בכלל),

ואחותי מתקמצנת עליי ביום הולדת ועוד כשהיא חייבת לי כסף.

כל היום אני כמו זומבי במשרד.

שוקעת בסוליטייר ועונה באילוץ לשיחות.

קצת עצוב בהתחשב בזה שבדיוק התחלתי לשנות פאזה בחיי, לטובה כמובן.

חיפשתי תמונה לשים כאן, אבל הכל כל כך מדכא, אלוהים.

זה כמו לחזור שוב לתיכון.

everything is my fault, music is my only friend

נו במת.

יאללה, הפי.