כבר עברו 7 חודשים מאז ילדתי, לאט לאט אני מנסה להתאפס על כל מה שקורה מסביב אבל זה קשה.
בכלל החיים דהרו לי כמו רכבת הרים בחודשים האחרונים ופתאום הדברים מתחילים לזרום לאט לאט להכנס לשגרה, אני לא רגילה לזה.
אני עוד לא עיכלתי שאני אמא, שהילדה שלי חיה ונושמת כאן לידי, אני מרגישה אותה, מריחה אותה, רואה אותה היא כאן לידי.