בית השבלולה

אני בבית חולים מיום שני, אחרי חשש לצירים. עם צואר רחם פתוח עד לתפר.
ב"ה בנתיים כל המוניטורים שעשיתי היו תקינים.
עד היום בבוקר הייתה איתי בחורה מאוד קולנית ובעלה שעישן במרפסת והכל נכנס לחדר.
היום כמעט חשבתי שאשר לבד אבל אז באה מישהי אחרת אבל לפחות לא קולנית ורועשת - אבל היא דאגה להכניס לחדר

גם את חברה שלה - הולך להיות כאן רועש וזה מרתיח!
היום בעלי אירגן לי אינטרנט עם הטלפון שלו והמחשב שלו - אז יהיה לי קצת אינטרנט מידי פעם.
הרופאים כבר עידכנו אותי שאני אשאר כאן הרבה זמן...
אז לרעיון האשפוז כבר התרגלתי... אבל הפחד לא עוזב.
היום הייתה לי שבירה נוראית, מהבוקר לא הפסקתי לבכות העיניים שלי נראו כמו בלון וגם האף נראה כמו של ליצן.
אני מנסה לשכנע את עצמי וגם בעלי שבעצם עלי לעבור עוד שבוע כדי להיות במצב שבו אולי יוכלו להציל את העובר שלי
אבל זה לא מספיק לי ואני לא מפסיקה לדמיין את המים יורדים.
אף אחד כאן לא אופטימי מידי וזה מדכא עוד יותר.
אני כולי שבר כלי ולא ממש יודעת מה לעשות. הפחד הזה מטריף אותי וכללום אבל כלום לא מנחם אותי.
לא מנחם אותי שיש עוד בנות שנמצאות בשמירה בבי"ח כמוני ויהיו להרבה זמן - השוואה לאחרים תמיד עיצבנה אותי.
לא מחנחם אותי שעוד שבוע זה יהיה שבוע 24 ומשם המצב מתחיל להיות יותר טוב.
אני רק חושבת על איך אני אעבור עוד יום.
ורק בא לי לצרוח הצילו!