בית השבלולה

יום חמישי חזרתי הביתה. ברגשות די מעורבים... מצד אחד מאוד כייף לחזור הביתה, סוף סוף אפשר להשתמש בשירותים

מבלי לדאוג ולהגעל (למרות שהמצב בבי"ח היה סביר). מצד שני זה קצת מפחיד כי שם הייתי קרובה לרופאים ואם חלילה

קורה משהו אפשר לטפל מיידית. נקווה שבגלל שהמצב ב"ה יציב שלא נצטרך את הבי"ח עד הלידה. מחר נהיה אצל הרופא

ונראה אם הכל באמת נשאר כמו שזה.

התקופה שם הייתה לא נעימה, הבנות ששכבו לצידי לרוב היו מאוד נחמדות והיה מאוד נעים איתן. אבל התגלה לי שם חיידק

שעמיד וניתן לטפל בו רק עם 2 סוגי אנטיביוטיקה ובגלל העמידות שלו שמו אותי בבידוד - זה היה זוועה, כל מי שרצה

להכנס לחדר היה צריך לשים כפפות וחלוק - הרגשתי מצורעת. לשמחתי זה נגמר מהר אחרי בקושי 3 ימים של אנטיביוטיקה

לא היה זכר לחיידק והחליטו שאפשר להחזיר אותי חזרה לחדר .

עכשיו בבית הכל רגוע בעלי ישאר לעבוד מהבית בשבועיים הקרובים (עד שנתחיל חודש 7) - מזל שזה אפשרי, כי אחרת

כנראה שהייתי נשארת בבי"ח.

בנתיים בגלל הלחץ שלי החלטנו להשכיר מכשיר שאיתו ניתן לשמוע את הדופק של העובר (אחרי 3 שבועות בבי"ח נהיינו

מומחים בלמצוא דופק). אני יודעת שיש כאלו שיאמרו זה מיותר ושזה עלול לגרום ללחץ מיותר. אז החלטנו שלא משתמשים

עם המכשיר כל 5 ד"ק - אלא לצמצם לבוקר וערב ורק אם אני לחוצה מאוד אז לשמוע באמצע. הסיבה לכך הייתה שאתמול

היה לי יום נורא מלחיץ - בקושי הרגשתי תנועות של העובר וכמעט נסענו לבי"ח עד שבעלי הניח את הראש על הבטן

וחטף בעיטה בראש  רק אז נרגעתי.

אז נקווה שיהיה בסדר עם המכשיר.

אני חוזרת להמשיך לנוח לפי הוראת הרופאים - לשכב במיטה כמה שיותר, מקסימום בספה