ואני בכלל ילדתי בת.
טוב צער אין בי בכלל, למרות הדרך העקלקלה שעברנו עד כה.
מה שכן יש זה תסכול רב ,תסכול על הדרך ועל הקושי. נכון אף אחד לא אמר שזה קל לגדל ילדים
אבל אני פשוט תוהה למה אצלנו הכל קשה?!
אני מאוהבת מאוד בבת שלי ומוכנה לתת לה את החיים שלי מבלי למצמץ אפילו והיא באמת ילדה
מדהימה וחיוך שלה משאיר אותה מומס.
אני רק רוצה שהיא תאכל, שתאכל כמו של תינוק בגילה אוכל ולא שליש ממנו ושלא כל ארוחה תהיה
מלחמה.
גם ככה יש לנו כ"כ הרבה דברים לדאוג, לעקוב לטפל בגלל שהיא פגית אז רק שבזה יהיה לנו קצת מנוחה.
אבל החיים הם לא לפי בקשתך אז אנחנו "נלחמים".