| 4/2010
בין לבין
אז בין זה שמצב הרוח שלי מחליט לקפוץ משלילי לחיובי בלי שום סיבה אמיתית, ובין זה שממשלת פולין התרסקה אתמול בערב ובין יום השואה, אני חייב לציין שה-24 שעות האחרונות נראות מפרכות למדי.
אחלק את זה לשלושה קטעים
אז נשיא/ראש ממשלת פולין, הפמלייה שלו ועוד כל מיני דמויות חשובות יותר ופחות בממשלת פולין התרסקו במטוס אתמול.
וואו,
אני אישית הייתי בטוח שהדבר הבה זה מהומות וקרבות טריטוריה.
מה שגרם באמת לחשוב, איך לעזאזל מדינה מתמודדת עם כזה דבר...
כשרבין נרצח כל המדינה שלנו הייתה המומה, אבל רבין, כבודו במקומו מונח, היה אדם אחד.
פה מדובר על עשרות שפשוט נעלמו בערב אחד, והותירו מדינה פלוס/מינוס בלי מנהיגות
מעבר לזה שזה מקרה מצער מאוד שעשרות אנשים קיפחו את נשמתם, מיליוני אנשים נותרו בלי מנהיג, וכשמדובר בגזע האנושי, אני מרשה לעצמי להקביל את זה לזנבות שנשארו בלי הלטאה שלהם.
מעניין מה יקרה עכשיו בפולין
יום השואה מחר (שני).
יום השואה תמיד היה יום מפחיד מבחינתי.
סבתא שלי ניצולת שואה, ואני שמעתי מספיק סיפורי שואה בחיים כדי לדעת מה הלך שם.
אבל מבחינתי, יום השואה תמיד היה בעייתי. אמא שלי מאוד קרובה לנושא, ולכן כל דבר שלא כולל לשבת בבית ולראות תוכניות על השואה גורם לה להסתכל עליי בעין מוזרה.
אני לעומת זאת מאמין בכל ליבי, שנכון שצריך לכבד את היום הזה, וכן זה נושא מאוד כאוב של העם היהודי בכלל ושל אנשים כמוני וכמו אמא שלי בפרט, אבל בכל זאת, אני יודע שסבתא שלי לא הייתה רוצה שכל מה שאני אעשה היום ומחר זה לשקוע בעצב בלתי יתואר, כי בכל זאת בחור רגיש אנוכי ולא קל לי לראות תוכניות שואה מבלי להתעצבן, להיות עצוב, כועס, בקיצור זה עושה לי סערת רגשות.
תמיד הרגשתי שאני לא ממש יודע איך להתנהג, דווקא ביום הזה, דווקא איפה שאני כן אמור לדעת, וכן שייך לחלוטין.
ובעקבות מחשבותיי כבר שנים רבות, החלטתי שהשנה אני עושה את זה, אוזר אומץ, מתקשר לסבתא וקובע איתה פגישה, מביא לפטופ, ומתעד את כל החוויה של השואה מהמבט שלה, גם מה שעבר עליה וגם על משפחתה.
נקווה לטוב
מצב ברוח שלי מוזר בימים האחרונים
היום בבוקר קמתי שמח, עברתי למבואס, מדוכא, נרגש, עצבני, קופצני ושמח שוב.
אין שום קו כללי שהמצב רוח שלי נמצא בו, ודברים קטנים מקפיצים אותו למעלה או מושכים אותו למטה.
זה ממש מטריד אותי, תמיד הייתי ככה, בנאדם של מצבי רוח, אבל מרגיש לי כאילו הזמן בין מצבי הרוח התקצר, והסבלנות שלי מתחילה לפקוע.
אני לא אוהב את זה בכלל.
ודבר אחרון,
מה בדיוק אומרים ביום השואה?
שיהיה לך:
יום השואה נעים?
יום השואה קל ומהיר?
יום השואה מרגש?
אני אנסח מה שנראה ילי הגיוני:
אני מאחל לכם שיום השואה שלכם יביא לכם תובנות חדשות
ניצן
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
