כולנו מכירים את הביטוי ´זכרו לעצור ולהריח את הפרחים´. אבל מתי אנחנו באמת עוצרים את הזמן מלכת ומביטים בעולם שמסביבנו? לעיתים קרובות אנחנו עסוקים עד מעל לראש, נתונים בלוח זמנים צפוף ולא שמים לב לשום דבר.
אני עצמי אשם כמו כולם בניתוק מהעולם סביבנו, במיוחד בעת נהיגה ברחובות העמוסים. אבל לפני זמן מה נתקלתי במאורע שהבהיר לי עד כמה הייתי מנותק מהמציאות. נסעתי לפגישת עסקים וחשבתי כל הדרך מה אומר בפגישה. הגעתי לרמזור שבדיוק התחלף לאדום. "טוב," חשבתי, "אגיע לרמזור הבא כשהוא ירוק, אם אסע מהר." הייתי מוכן לזנק כאשר לפתע הבחנתי במראה בלתי נעים.
זוג צעיר, עיוורים שניהם, הלכו יד ביד בצומת הצפוף, כשכל המכוניות צופרות להם מכל העברים. האיש אחז בידו של ילד קטן, בעוד האישה נשאה על חזה תינוק. לכל אחד מהם היה מקל לבן, והם הניחו אותו לפניהם בחפשם רמזים שיעזרו להם לעבור את הכביש. המראה נגע לליבי. להיות עיוור - זו הייתה הנכות שהפחידה אותי יותר מכל. לפתע ראיתי לבהלתי הרבה שהזוג וילדיהם התקדמו לכיוון אמצע הצומת, ולא במעבר החצייה. הם לא ידעו היכן הם נמצאים, וטור המכוניות היה עלול לפגוע בהם.
לא ידעתי אם כל המכוניות האחרות ראו את מה שראו עיני. לפתע התגלה לנגד עיני נס. כל המכוניות, מכל הכיוונים, עצמו באחת, בלי להשמיע קול חריקת בלמים, בלי לצפור, בלי לצעוק. כולם קפאו על מקומם, והניחו למשפחה להגיע אל יעדה בשלום.
כל האנשים הביטו בזוג העיוורים. לפתע הגיב הנהג שמימיני. "לכו ימינה!" צעק. ואז הצטרפו אליו כל הנהגים האחרים במקהלה, "לכו ימינה!" הזוג לא נעצר לרגע, אולם התאים את צעדיו לכיוון ימין, עד שהגיע אל הקצה השני של הרחוב. הבנתי שהם לא ידעו כלל מה שהתרחש בצומת, ובה בשעה יכולתי לשמוע את אנחת הרווחה מפי כל הנהגים שברחוב.
הנהג שלימיני אמר לעצמו, "וואו, ראיתם את זה?" ונהג לשמאלי אמר, "אני לא מאמין!" וכולנו חשנו נרגשים למראה עינינו. כולנו הפכנו אנושיים ועזרנו לעיוורים הללו. למדתי דברים רבים וחזקים מן המקרה הזה.
הלקח הראשון הוא, "האטו והריחו את הפרחים." זה היה דבר שלא עשיתי עד אותו מקרה. קחו לכם את הזמן והביטו במה שקורה לכם באותו רגע מסוים. עשו זאת ותבינו שהרגע הוא החשוב, הוא יכול לקבוע את ההבדל.
הלקח השני שלמדתי הוא שאת המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו ניתן להשיג באמצעות אמונה באחרים, למרות המכשולים הרבים. מטרתו של הזוג העיוור הייתה לחצות את הרחוב. המכשלה הייתה שמונה טורים של מכוניות שעשו דרכן היישר אליהם. ובכל זאת, ללא בהלה, הם הלכו קדימה עד שהגיעו למטרתם.
גם אנחנו יכולים ללכת קדימה כדי להשיג את מטרתנו, ולא לשים לב למכשולים שעומדים בדרכנו. עלינו לבטוח באינטואיציה שלנו ולקבל את הדרכתם של אחרים, שאולי רואים קדימה בצורה טובה יותר מאיתנו.
לבסוף, למדתי להעריך את מתנת הראייה, דבר שאנחנו מקבלים כמובן מאליו. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם חיים ללא עיניים? נסו לתאר לעצמכם לרגע שאתם עוברים כביש עמוס בלי להיות מסוגלים לראות דבר. לעיתים קרובות אנחנו שוכחים את הגברים הפשוטים אך הנפלאים של החיים.
כאשר נסעתי מאותה צומת עמוס, עשיתי זאת כשבליבי יותר חמלה והבנה לאחרים מאשר בשעה שהגעתי לשם. מאז החלטתי להביט סביבי כאשר אני עושה את פעילויותיי היומיות ולהשתמש בכישורים שנתן לי אלוהים כדי לעזור לאחרים שהינם פחות ברי מזל ממני.
עשו לעצמכם טובה: האטו את הקצב, קחו לכם את הזמן להביט מסביב. הביטו סביבכם עכשיו, במקום בו אתם נמצאים. ייתכן שאתם מחמיצים משהו נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
