זה נראה כמו איזה טעות בתכנות... כאילו כל פעם אני חוזר לאותו היום, כאילו שכשאני בבסיס אז בעולם האמיתי הזמן עוצר ומחכה לך... ואז אתה מגיע והכל שונה... הזמן בורח ומשאיר לך רק ענן אבק גדול...
אז שורפות לך העיניים וקשה לנשום... ועד שאתה מתאושש מגיע יום ראשון, והמדים... והתחנה המרכזית... והמכות בעליה לאוטובוס... מידבר, חום אימים, אימונים, פצועים ... אלונקות... שמירות למוות... תרגילים... אבט"שים... עזה... ושוב הביתה... שוב לאותו יום - בעצם לא...
אותו היום כבר ברח... והשאיר לך ענן אבק, ושורפות העיניים, וקשה לנשום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
