רק רציתי לוודא שאני לא השוטה היחיד בכפר.....
תמיד הייתי שונה,
הייתי ה"דוס" של הכיתה,
הייתי ה"רוסי" של הכיתה,
הייתי הכי נמוך בכיתה,
הייתי הכי קטן בכיתה,
לא הלכתי מכות,
לא יצאתי לעיר וכיו"ב......
תמיד רציתי להיות "נורמאלי".....
אז הייתי ונישארתי רוסי.....מצב נתון....ואני גאה בזה...
אני לא דתי יותר,
אני לא הכי נמוך,
אני לא הכי קטן,
אני הולך הרבה מכות,
אני יוצא לעיר כשבא לי.......
אבל אני לא יכול להגיד שנהיה לי טוב.......
אז גיליתי שאין דבר כזה "נורמאלי", התאכזבתי קשות.
נהייתי ציני, אפילו סרקאסטי במידה.......
נהייתי סקאפטי......עוקצני......
זה באמת מה ומי שאני וטוב לי ככה.......
אבל להגיד שבאמת טוב לי.......לא.
אנשים אומרים שאני טועה.....שיש "נורמאלי"......אני חושב שאין.
אני חושב שאנשים המציאו את זה כדי שיהיה להם יותר טוב עם השיעמום שלהם, עם זה שהם לא עשו שום דבר "מיוחד" בחיים שלהם, רק דברים סבירים, נורמליים. הם סגורים ולא מסוגלים להפתח לדברים שונים.
אז למה בכל זאת אני לא מרגיש שלם עם זה? למה נראה לי שבאופן בלתי תלוי אני עדיין מתכוונן ע"י נורמאל מסויים? למה אנשים אוהבים את השנינות והשיעשוע בסרקאסטיות שלי אבל אני מרגיש בזה כאב וסבל?
ומצד שני אני מחפש ומעריך את זה אצל אחרים? (אולי גמאני לא משהו מיוחד.....אולי גמאני לא עשיתי שום דבר משמעותי?.......תיסכול.....אכזבה......הכל בולשיט)
זה רק אני? או שזה מדבר אל מישהו?
אני מקווה שכן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
