מועד א' עבר, היה נורא ואיום, לא מפתיע בכלל שהחומר שלמדתי והחומר של הבחינה עצמה היו שונים כמו שמן ומים!! כמו תמיד.... 

המון דברים אני לא מבינה באוניברסיטה אבל הרצון שהעז שלהם להכשיל אותנו כל פעם מחדש אני עוד יותר לא מבינה...

אני חודש שלם לא יצאתי מהבית, לא ראיתי עולם, לא נפגשתי עם חברים...

פשוט חוסר חיים מטורף- ובשביל מה??? בשביל מבחן מהגהנום שכנראה אני אצטרך לעשות מועד ב' עוד שבוע שוב :(

זה מה שחסר לי לא לעבור אותו... לא לכנס למחלקות... ואז להשאר שנה...=/ למרות שבזמן האחרון אני כבר לא כ"כ בטוחה שזה מה שאני רוצה לעשות או ללמוד, אז אולי איפשהו זה יכול להיות אחלה של פתרון לבעיה... לתת לי קצת זמן לחשוב על מה, מי ומו ומה אני מתכוונת לעשות ועד כמה אני באמת רוצה להיות אחות???....

המצב הכלכלי שלי לא מזהיר בגלל המבחן המעצבן הזה לא הצלחתי לעבוד כמו שצריך כל החודש... היה אפשר לראות את זה על תלוש המשכורת השווה לתחת שקיבלתי... מקווה שאקבל את המלגה בקרוב... ואז אולי יהיה קצת יותר קל...

שבוע הבא מתחילה המעבדה, איזה כיף, החדרת זונדה, קטטר, ברנולה, לקיחת דם עם ואקויוטנר, שאיבת דם עם מזרק.. חבישה.... המטומות לפנים ואולי אפילו מישהו יתעלף... מחכה בקוצר רוח - אם אני בכלל אגיע לשם אחרי הנכשל המדהים שלי...=/

איתו הכל סטטי, אני כבר לא ממש מבינה כלום

האמת שהפסקתי להבין מזמן

אני גם כבר לא ממש יודעת מה יהיה ומה יקרה

יש מן הרגשה כזאת שכנראה אנחנו לא נתראה יותר אף פעם... ואם כן זה שוב פעם יהיה כמו פעם שעברה ואז שוב זה יגרור אחריו המון בעיות, צרות, כאבים, ושיחות אינסופיות על איך לעזזל אפשר לפתור את הבעיה...

בעיה די משמעותית, חיה ובועטת (תרתי משמע).... מי היה מאמין שאני לעזזל מכל האנשים בעולם, האחת שתמיד צעקה והתעצבנה על הנשים האלה שהופכות להיות מס' 2 במודע... המאהבות המסכנות.. הפכה בעצמה לסוג של פילגש- מקום שני. האחת ששומרים בסוד....

איכס, בא לי להקיא מעצמי...

ההגיון שלי מציק לי על זה כל יום.. אוכל אותי מבפנים לאט לאט, אבל הרגש מעוור ומחריש...

לעזזל עם כל הרגשות האלה...

לעזזל איתו!! ואיתה!!!ואיתי?!?!

שהשנה המגעילה והמסריחה והמטורפת הזאת תיגמר כבר?!!!

באמת שכבר לא אכפת לי איך- רק שתיגמר!!!!