אוקיי, זה היה ניסיון כושל בהחלט לנסות וללמוד.
אין מצב בעולם שאני אהיה מוכנה ליום שישי, ואני גם ממש אבל ממש לא מכונה עם התרופות
אהאהאהאה איפה דוחסים את כל העומס הזה?!?! לעזזל!
פניני חוכמה מהלימודים:
- "אפילו בשואה לא התקמצנו ככה על חמצן.." - בזמן שיעור על נשימה, בכיתה אטומה וסגורה!??!!!
- בכניסה לאותה כיתה: " פי יא יש פה ריח של זקנה?!" - שיעור עם הסבת אקדמאים, לרב רוסים מבוגרים ומתוסכלים, שמאוד אבל מאוד שונאים אותנו, ומסרבים בתוקף לפתוח חלון!!!
אני צריכה ללמוד לסנן מילים!!!!
אני והפה הגדול שלי! תמיד אמרתי שהסיבה שבגללה אני אמות, זה יהיה הפה הגדול שלי.
בטוח יהרגו אותי בגללו יום אחד, או במקרה היותר טוב אני פשוט אקבל מכות....
כבר ציינתי שאמא שלי מכשפה....
אז
לפי חודש אמא שלי פתחה לי בקלפים
היא הבטיחה שלי שאני אעבור את המבחן בטיחות - ועברתי אותו בסופו של דבר?!?!?!
היא אמרה שאני אכנס למחלקות והכל יהיה בסדר וכל החששות שלי יופרחו- ואכן כן כך קרה
היא נבאה שמישהו מהעבר שלי יחזור - וגם זה קרה היום!!!
היא נבאה עוד איזה משהו - שאני מעדיפה לא לדבר עליו!!! ועכשיו זה מתחיל להלחיץ אותי שיש מצב שגם זה יתגשם, הבעיה היא שאני לא מבינה איך בדיוק- נחכה ונראה...
אני כ"כ מתגעגעת לניו זילנד! אני חולם עליה מדי פעם וזה פשוט צובט בלב
מה רק לא הייתי נותנת בשביל לחזור לשם עכשיו!
אני מקווה מאוד שבעתיד הלא רחוק יצא לי לחזור לשם, ולהשלים את הטרקים שפספסתי, ובכלל להגיע לשם עם ראש שקט ולב שלם - בלי חבר ושק דאגות שהשארתי בבית.
עברו כבר יותר מחודשיים, ואני לא מבינה איך לעזזל אני עדיין נאחזת בכלום שהשארת לי ושאתה מעניק לי
אחרי כל שיחה איתך, יש בי חור שנפער ומשאיר אותי מייואשת, עם המון מעוקה ואבן כבדה על הלב.
מתגעגעת כ"כ!!!! וכנראה שאני אמשיך להתגעגע עוד הרבה זמן
כי איך שזה נראה - יעבור לפחות עוד חודשיים עד שנתראה שוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
