מה שמעצבן הוא שאתה זה
התמכרות קשה
קשה מאוד. כמו סמים.
אני צריכה גמילה. ואני כל פעם מנסה ואני לא מצליחה כ"כ.
בשלב מסויים אני תמיד
נשברת.
אתה תמיד מצליח לשבור
אותי.
אני צוברת כעסים,
תסכולים, עצבים, אכזבות ואז הכל מתפוצץ, אני מתפוצצת עלייך פתאום משום מקום, בלי
המון סיבות באותו רגע, אולי בגלל משהו קטן שאמרת או עשית ואותי זה פתאום מטריף
אני גועשת כמו הר געש
מתפרץ, מוציאה כמעט את הכל החוצה, ואז אתה זורק איזה מילה או שתיים ואני משתתקת
פתאום. מתקררת, נמסה אל מול המילים היפות שלך.
מעצבן אותי ששבוע שלם
לא דיברתי איתך, ואתה אפילו לא חשבת לצור קשר איתי
ואל תמכור לי את
העניין של אין לי זמן כי לשלוח הודעה מסכנה זה לא לוקח כ"כ הרבה זמן!!!
ואז אני מתחילה להריץ
לעצמי סרטים בראש, שאתה בכלל לא חושב עלי, שלא באמת אכפת לך. אם היה לך באמת אכפת
כבר מזמן הייתה פותר את הבעיה הזאת.
הייתה בוחר
בי!!!!!!!!!!!!!!!!! אוהב אותי! רוצה להיות איתי! משקיע בי! מתחיל הכל מחדש
איתי!!!!!!!!!!!
אמרתי כבר שזה מעצבן אותי!
השבוע הזה היה בלתי נסבל!!! בכל מובן של המילה!
"אתה תחזור תרד על ארבע
תתחנן ותצטער
תגיד שרק עכשיו הבנת
שאתה לא יכול יותר בלעדי
אפילו יום אפילו רגע או שניה
ותבקש שננסה מהתחלה
כן, ותבקש שננסה מהתחלה
אתה תחזור ואז תבטיח
לי עולם חדש מדהים
להוריד לי את הירח לאסוף לי
כוכבים זוהרים
בעשרות, אולי מאות
או אלפים
ותבקש שאנסה להאמין
כן, ותבקש שאנסה להאמין"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
