ככה מתחילים התנסות?

עם חום 38.6, כאבי גרון, חולשה וכאבים בכל הגוף וכל הזמן הרגשה שאני הולכת להתעלף.

המרכזת הראשית שלי אמרה לי שאם זה ממשיך ככה לא לבוא מחר. אני עוד שוקלת את זה - כי מתי לעזזל אני אשלים את היום המזדיין הזה שנשארתי בבית. אבל מצד שני זה חולים כירורגים, רובם אחרי ניתוח או לפני מה הם צריכים אותי ואת החיידקים שלי וגם למה אני צריכה לסבול?!

אין לי מושג מאיפה זה נפל עליי. חברות שלי מאיימות עליי שהן יאפשזו אותי בפנימית אם אני אבוא מחר. 

מעצבן שככה על היום הראשון בהתנסות אני מפגינה חוסר יכולת בסיסית של לזוז. המדריכה די מתחשבת, אמרה לי שאם זה ימשיך ככה לא לבוא מחר.

טוב כנראה שמחר אני לא אבוא. רק אלוהים יודע איפה אני אדחוס את ההשלמה המזדיינת הזאת. אולי איזה יום אחד אני אשאר לכפולה. או שאני אלך להתנסות ישר אחרי הלימודים. תענוג.

אני מתגעגעת לפנימית. היה לי הרבה יותר נח ונחמד שם. מקווה שגם פה זה יהיה לפחות נח, על נחמד אני לא מעיזה לדבר.

אתה כתבת לי מכתב באורך הגולה. הרגיש לי שכל המכתב הזה הוציא אותי כלא בסדר בסופו של דבר.

"אני לא אשם בכלום, וגם את לא אשמה..... את תמיד כועסת.... תמיד מאשימה אותי."

מרגיש לי שזה בחיים לא יחזור להיות מה שזה היה. מרגיש לי שנוצר בנינו ריחוק וחור ענק שיהיה בלתי אפשרי לתקן אותו.