הסתבכתי קשות עם הסיבתיות, עם הקשר הסיבתי, ההטיות והערפלן (WTF?!?!?)
אין לי מושג איך אני שורדת את השעמום הזה ואיך אני עוברת את המבחן המיותר הזה ביקום כולו.
אין יותר ממכר, מתאים, מדהים וגאוני מהשיר הזה.
"אתה פוגע בי
ואני ממשיכה
אתה תופס אותי כל פעם שאני חלשה
ואז עוזב אותי
מודה אתה גומר אותי
אתה פשוט גומר אותי
זה לא מובן לי"
רישמית התואר הזה יצא לי מכל החורים.
באמת שכבר לא אכפת לי להשאר שנה. אני אעבוד, אחסוך כסף, ואטוס בראש שקט לנפאל.