אני מתגעגת לניו זילנד, לתקופה של אז

להיות שם, לקום כל יום למשהו חדש ויפה יותר

לבכות מאושר, להגיע למקומות שלא חשבתי שאי פעם אראה

להריח ריח של חופש, ריח של טוב, ריח של שלווה ורוגע

לקחתי חופש מהלימודים,

קצת מוזר לראות את שאר החברות שלי ממשיכות לשנה ג' מדברות על הלימודים

ואני, אני לא שם.

זה מוזר וקצת עצוב לי

אבל מצד שני אני הכי טוב לי בעולם עם החופש הזה שלקחתי

אני יכולה סופסוף לחיות קצת בשבילי, להשקיע בעצמי

הזנחתי את עצמי במשך שנתיים - עכשיו זה הזמן שלי.

כעיקרון ממש לא רציתי לחזור לכתוב פה

ואני עדיין מתלבטת, אם לעשות את זה או לא..

אבל יש מצב שאני אכתוב מידי פעם, סתם בשביל להוציא קצת אוויר

אמא אוהבת מידי פעם לקרוא לי בקלפים

הקלפים לא היו לצידי בפעם הזאת, הכל היה די ריק

רק דבר אחד חזר על עצמו כל הזמן

שיש לי איזה "מאזניים" כל הזמן על הלב.

המאזניים האלה - אוו כמה שהוא על הלב, הורס לי אותו כל שניה עוד חתיכה ועוד אחת.

החלטתי לקחת כמה קורסים חוזרים,

ממחר אני אתחיל לנסוע פעם בשבוע לאונ' - להשתעמם למוות.