אז כן בסופו של דבר נסענו לכינרת..
הייתי כ"כ שמחה שאני נוסעת לכינרת, אני אוהבת את הכינרת היא עושה לי טוב.
אבל כבר בערב שלפני הנסיעה התחילו הבעיות... הבעיות הקטנות שאמורות לרמוז לך "אל תסע!", אבל אני אטומה שכמוני אמרתי לעצמי יאללה אני נוסעת! ונסעתי!
במילה אחת,זוועה! ה-3 ימים האלו היו נוראים! זוועתיים! מגעילים! ודוחים!
קרו כ"כ הרבה דברים!
התעצבנתי כ"כ הרבה פעמים, אפילו בכיתי מרב עצבים, כעס וכאב-אפשר להגיד.
אני לא מאמינה שיש לי חברה כזו! אני לא מאמינה שעד כדי כך יכול להיות לבנאדם לא אכפת מאף אחד, אלא רק מעצמו!
אז חרא לך, אז את עצובה אבל בלאט אל תוצאי את זה עלי ועוד איך!!??! בנקמה! זה ממש ממש שפל!
והאקס, אוו אוו כמה נמוך אפשר לרדת.. בחיים שלי לא ידעתי שיהיה לי כ"כ קשה לראות אותו וגם אותה... שכ"כ אני אסבול בגללם! בגלל שתי החלאות האלו שפשוט הרסו לי את כל החופשה שי בכינרת..
שגרמו לי להרגיש חרא עם עצמי, שנתנו לי הרגשה שאני אשמה בהכל! בכל מה שקרה! למה אני!?!? למה?! אני לא אשמה בכלום, ממש לא! אבל מסתבר שנח להם לחשוב כך, לגרום לי לחשוב ולהרגיש ככה ובנוסף להכל גם להפיץ את זה בין האנשים! בעעע אני כ"כ כועסת!
אני לא מאמינה שהיא פשוט נוקמת בי! שהיא פוגעת כל פעם מחדש יותר ויותר!
וואלה בכל המשולש המטורף הזה אני נפגעתי הכי הרבה! לא היא! אני! כי אני זו שקשה לה כל הזמן אני זו שמרגישה כל הזמן רע עם עצמי אני זו שבוכה כל הזמן בגלל זה ואני זו שנכסתי לדיכאון בכינרת!
והיא, אוו היא אוהבת לשחק אותה הקורבן! להגיד לכולם כמה שחרא לה, אבל מצד שני להדבק אליו, כדי שאני ארגיש רע! לעשות לי דווקא! להיות ציני, קרה ומגעילה אלי! אבל איתי ולידו היא מלאך! בלאט כמה צביעותתת!
טוב בקיצר היה חרא! וטוב בנגמר! למדתי דבר מאוד חשוב מכל זה: שהיא יותר לא חברה שלי! והוא, הוא יכול לקפוץ לי, חצוף!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
