הכאב הכי גדול שלי

הכעס הכי נוראי שלי

הזעם והשנאה

הכל מתגבר

הולך וגדל

אני מביטה לאחור

עם דמעות בעניים

אני לא מאמינה שפעם

פעם בטחתי בהם

שפעם עוד חשבתי שיהיה לי טוב

שהכל יעבור

שפעם כל כך אהבתי אותם

שסמכתי עליהם

ודאגתי, והיה אכפת לי

כל כך הרבה זמן

אנרגיה וכוחות בזבזתי

על מה?!

על כפויי טובה

אני בתהום שחורה כרגע

ובנתיים אני לא מצליחה לצאת

אבל יבוא היום ואני עוד איהיה למעלה

אני הפסקתי ליפול

אני חלשה מידי בכדי לתפס

כואבת כולי

שואלת, למה?!

נמאס לי להרגיש ככה

למה הכל נפל עלי

הרי הם לא מודאגים

להם לא אכפת

למה תמיד רק לי אכפת!

למה?!