אוקיי.. חזרתי... מורעבת, מיובשת, חצי מתה עם כאבי גב, רגליים, ידיים, כל שריר בגופי שאפילו לא ידעתי שהוא קיים ונורא נורא עצבנית!

היה טיול זוועה! כמעט הפרחתי את נשמתי לשמיים.. לפגישה עם יהווה! אני די בטוחה שאם הייתי באמת מגיעה לך הוא היה מתחרט על הרגע שהמציא את המדבר! כוס אמא של המדבר!

ב2 המסלולים הראשונים עוד איכשהו שרדתי.. עם המון המון עזרה מכל מיני אנשים, עם קוצר נשימה ומשאף ביד שהפך להיות החבר הכי טוב שלי במשך כל הטיול.

אבל במסלול ה-3 והאחרון הלא חביב בכלל.. כבר לא ממש שרדתי.. ההתחלה הייתה לא כזו נוראית.. הנוף היה זוועה כל ההרים האלו החול הסלעים והחום עשו את שלו בהמשך.. בעלייה האחרונה.. העלייה הזו שכמעט שלחה אותי לעולם הבא.

עם בקבוק מים רותחים שנגמר מהר מאוד ויבש אותי יותר, עלייה שאמורה להמשך חצי שעה נמשכה לה בערך שעה וחצי, שהיה נראה לי כמו נצח.

השמש הבת זונה הזו קדחה לי במוח עמוק עמוק, יבשה את האממאממ אמא שלי. כל הנוצלים בגוף ברחו החוצה, התחלתי להתאדות, כוחות יותר לא היו לי, המשאף הפסיק לעזור או אולי הוא פשוט נגמר! האבק סתם לי את הראיות שגם ככה כבר סתומות מספיק... לא הגיע חמצן למוח, הרגליים הפסיקו לתפקד ואני ברב כוחי ומשקלי הקל עם כל משב רוח קליל עפתי אחורה.

בשלב מסויים כבר לא הרגשתי את עצמי... ההליכה נראתה לי כמו נצח, מקום נידח באמצע מדבר מסריח עם הרים, עם 40 מעלות חום עם מי מקלחת רותחים ביותר בלי קליטה והמון כאבים חוסר אוויר וסחרחורות פשוט נפלתי לי על הריצפה הכ"כ נחמדה שמלאה באבנים רותחות... נשבר לי הזין שלא היה לי!

ופשוט התחלתי לקלל כל דבר שקיים בעולם הזה, איימתי על המורה הבת זונה הזאת שזיינה לי במוח כל העלייה שאני אתבע את הבצפר ואני אתבע גם אותה, אני ההרוס את כל המוסד החינוכי הזה, שאפילו היהודים בשואה לא עשו צעדות כאלה! בשלב מסויים נגמר לי האוויר ולא יכולתי יותר לצרוח עלייה!

ואז...................... נגמרה העלייה וראיתי את הירידה המזדיינת וממנה פשוט החלקיתי על התחת המסכן שלי שנעלם במשך הטיול הזה עקב חוסר מזון!

כשהגעתי להסעה הייתי מיובשת כולי, פצועה עם בחילות סחרחורות ודם מהאף, עצבנית ביותר וחיכיתי רק לרגע שבו תיהיה לי קליטה שאני אתקשר לאמא שתמצא לי עורך דין כי הולכת לקבור את הבצפר הזה יחד עם המורים! נאצים! כמעט רצחו אותי.

כשסופסוף הגענו למלון, ושם כבר קצת התעלפתי.... ואחרי מקלחת טובה וכשעתיים חזרתי לעצמי.. התחלתי לעשות שיחות חשובות לאמי היקרה שתוך שניות אחדות ביותר התעצבנה ואמרה שהיא תהרוג במו ידיה את המורה המזדיינת שלקחה אותי למסלול הזה....

ובעיקרון הטיול נגמר... ואני שמחה להיות בבית...

וזה כל מה שאני זוכרת מהטיול כי שומדבר מיוחד אחר לא היה.. היה רב הזמן מעפן ונורא משעמם.. אפילו הוודקה לא שימחה אותי.. כי הייתי נורא עצבנית באותו היום..!

מקווה שלכם היו 4 ימים הרבה יותר נחמדים ממני... ולכם לא נקבע פגישה עם ה' בזמן האחרון...

ושיהיה לכם המשך יום טוב!