נכון תמיד אומרים שיש קו דק בין שנאה לאהבה, אז את זה אני כבר חוויתי.

והמשפט הזה הוא אכן נכון.

אבל אתמול גיליתי משפט חדש... שיש גם קו דק, דק מאוד, בין שמחה לעצב.

אתמול קמתי מוקדם יחסית ליום שישי, בערב ב-7 אבל זה לא מנע ממני לקום עם חיוך, למרות שאני חולה(עדיין!!!), קמתי עם חיוך, חיוך גדול, ועם הרגשה טובה (מה שלא קרה כבר הרבה מאוד זמן, אפשר להגיד שכבר איזה חצי שנה לא קמתי עם חיוך על הפנים..).

היה לי שישי ממש טוב לשם שינוי, ובנוסף להכל הגעתי לשיא של חיי עזרתי לאמא לבשל.. כן, כן?! אני... אני בכבודי ובעצמי עזרתי לה לבשל.. זה לא משנה שרק הקראתי לה את המתכון, ואולי גם חתכתי ירקות... אבל אני נכנסתי למטבח! חה =] שיא חיי.. חח

היום עבר ממש מהר, אולי היה לי טיפה משעמם פה ושם.. אבל כל הזמן הזה ידעתי שאני הולכת לצאת היום בערב.. למסיבת יומולדת של כמה חברים שלי, ושהולך להיות שם מלא אלכוהול.. ויהיה לי נורא שמח! חח =]

הגיע לו הערב והזמן לצאת... ועדיין היה לי טוב, אפילו חברה שלי העירה לי ואמרה לי "יו, את שמחה היום". כן כן, באמת הייתי שמחה, היה לי חיוך על הפנים ולא יכולתי למחוק אותו... וזה היה כזה כיף, כ"כ התגעגעתי לחיוך החמודי שלי!

הגעתי למסיבה בגישה ששומדבר לא יהרוס לי את המצב רוח, ומי שינסה אני פשוט אשרוף אותו.

איך שנכנסתי לבית לולה.. המקום שבו הייתה המסיבה, ראיתי את נועם(הנפש התאומה שלי).

אני הכרתי את נועם בכיתה י', והיא אחד הדברים הכי מקסימים שקרו לי בחיים, היא בנאדם כ"כ מיוחד, מדהים, ובקיצור היא גם נורא משלימה אותי.

נועם עזבה את הבצפר בכיתה י"א... והשנה היא גם עזבה את האזור, עזבה את הלימודים ועברה לגור בת"א... אז אנחנו כמעט ולא מתראות... אבל כשאני רואה אותה, ואני רואה אותה אולי פעם בכמה חודשים, היא מעלה לי את החיוך כל פעם מחדש, היא עושה לי נורא טוב.

אז תחילת הערב התחיל לו נפלא, נועם עשתה לי כ"כ טוב, הכי טוב שבעולם, וחשבתי לעצמי יוו הולך להיות לי היום יום ממש טוב.. וכבר ראיתי את כמויות האלכוהול שיש.. אז בכלל שמחתי גברה עליי! חח

כמובן שלמסיבה הגיעה גם היא, ואני כמובן אמרתי לעצמי אני לא אתן לה להרוס לי כלום, אני איהיה בסדר איתה והכל יעבור בשלום(יא... ריייט!).

בהתחלה היה הכל בסדר, שתיתי.. נהנתי, ראיתי אנשים שלא ראיתי המון זמן... ונהנתי נורא.

אבלל כמובן לאחר כמה שעות טובות הכל התחיל להדרדר!

היא החליטה שלא טוב לה והיא רוצה לחזור הביתה... הבית שלה הוא בערך 15 דק' הליכה מהמקום.. אבל מכיוון שזה קציר.. אז די מסוכן לעבור מהגבעה הראשונה לשנייה לבד...

פתאום היא התחילה להראות נורא עצובה, וכולה מבואסת ושהיא נורא רוצה לעזוב... כולם התחילו להתאסף סביבה, והיא כמובן התחילה לקבל המון צומי מכל האנשים.

אני אמרתי לעצמי, שתלך, לי יותר טוב, ולא שמתי לב אליה.

אחרי כמה דק' חברה שלי באה אלי ועושה לי לכי תדברי איתה, נורא רע לה, ואני יודעת שזה בגלל מה קרה בינכן, זה מוצדק הכעס שלך, אבל זה טוב לסלוח, את צריכה לסלוח לה, היא מסכנה.. בלה בלה!

וזה הרגע שכ"כ הרס לי!

מה?! למה אני צריכה להתחיל לרחם עלייה! כאשר היא שמה עליי זין! ברגעים היא קשים שלי שכ"כ הייתי זקוקה לה היא לא הייתה שם, והיא רק גרמה לי להרגיש יותר רע!

כ"כ התעצבנית שכל השמחה שלי עברה לעצב, עזבי את המסיבה בזעם עם קופסאת סגריות שהתחילה להעלם לאט לאט....

ישבתי בצד וחשבתי איך זה שהיא תמיד הורס לי הכל, איך זה שתמיד היא זו שגורמת לי לעצב, היא תמיד עושה לי רע.

אני תמיד מנסה להתרחק מאנשים שעושים לי רע! ודווקא ממנה לא יוצא לי כ"כ להתרחק! למה!?!?

כ"כ נמאס לי מהכל, שפשוט נהרס לי כל ההמשך של הערב, כבר התחלתי לרצות לעזוב את המקום, אנשים שאני לא כ"כ קרובה איתם התחילו לראות שאני לא בסדר ולנסות לעודד אותי, וזה כ"כ נמאס לי שאנשים שאני כמעט ולא בקשר איתם, יותר אכפת להם ממני מאשר מאנשים שנורא קרובים אלי!(האממ רמז אליה.. ).

ובקיצור, הלך לי הערב... ונמאס לי לכתוב! אז אני פורשת לי...

שיהיה לך ערב טוב, ומקווה שהשישי שלכם נגמר יותר טוב משלי!

ללה  החולה (עדיין!)=/