למעלה בשמיים

בין העננים הלבנים

הלבן הטהור שעושה כ"כ טוב על הלב

ליד השמש החמה

שמחממת את הנשמה

למעלה בשמיי התכלת השלווים

סופסוף השקט שאחרי הסערה

סופסוף יבשות העניים

אין יותר כעסים

עצבים

כאבים ופחדים

הכל שקט

סופסוף העתיד לא מפחיד כ"כ

הכל יציב ולא מתפורר

הכל מאחור השארתי

את העצב והרע

את הפחדים

ואת הרעידות

את הדמעות

נשארתי ריקה מכל תחושה

חדשה ממש

מוכנה לספוג דברים חדשים

מכונה למסע

המסע ארוך

ארוך מאוד

המסע שלי לאני החדשה

אני המשופרת

אני מקווה שאני מכונה למסע...

אחרת חבל על הזמן לא...

ואיי שבועיים בערך בלי מחשב עשה לי רק טוב.. להתנתק מכל העולם ואישותו.. זה כמובן לא הפריע לאנשים להציק לי בפלאפון... חח אבל בכל מקרה לא הייתי בקשר עם המון אנשים וזה היה נורא כיף.

אני רואה ריחוקים, אני אוהבת להיות לבד לפעמים.

להיות אני עם עצמי.

עם עצמי המתחדשת... אני נולדתי מחדש(לפחות כך אני מקווה)

דברים כבר נהיו פחות מאיימים, פחות מפחידים

הכל כבר לא כזה שחור

אנחנו כבר מדברים קצת... זה גם משהו

הכל פתאום מתחיל קצת להסתדר

כמובן שפה ושם יש תקלות אבל איפה אין...

נקווה רק לטוב.