ואו הזמן אוזל לי בין האצבעות

אני מרגישה שאני לא מספיקה כלום....

העומס רק הולך וגובר, הסמסטר עומד להסתיים, נשארו לי עוד יומיים במחלקה

אני מאוד מתבאסת מזה שאני צריכה לעבור, אני נורא אהבתי את המחלקה הפנימית, לא חשבתי שאני אצליח להתחבר כ"כ למקום הזה

זה הכל בזכות האנשים! תודה לאל שיצא לי להיות דווקא שם, דווקא בתקופה הזאת!

יש לי להגיש עבודה מטורפת... ועוד שבוע מתחילים המבחנים..

אני בקושי מוצאת זמן לראות חברים

הזנחתי את המקום הזה... ואת כל מה שקשור בו...

ואני מצטערת! אני משתדלת נורא... אבל לא תמיד מצליחה להגיב

אני מרגישה שרזיתי שחודשיים האלה במחלקה...

אני חולה בלי סוף... זה סבב שהתחלתי ואני לא מצליחה לצאת ממנו...

אוסף טישו וכדורי אקמול -איזה כיף!

שונאת שונאת חורף!!!!!!!!!!!

רוצה קיץ, רוצה ים, רוצה חום, שמש!!!! והכי חשוב חופש!!!!

באלי להשמין קצת... לחזור למה שהייתי אחרי ניו זילנד...

מאכזב כרגיל...

מעניין כמה כאפות כאלה אני אקבל מהמציאות עד שאני באמת אתעורר...

איך כל מילה קטנה שלו ישר מחזירה אותי שוב לאותו מקום ממנו אני מנסה לברוח

אני יודעת שמגיע לי יותר

אני יודעת שלא מגיע לך, לא מגיע לך אותי

באלי לצעוק לך שתלך לילדה החסרת עמוד השרדה שלך 

ושתעזוב אותי בשקט

אבל כשאני מולך, אני נהיית אילמת, כאילו הכל מתגמד, הכל פתאום נעלם?!

והאמת היא, שאני פשוט טומנת את הראש בחול

אף פעם לא חשבתי שאני אהפוך להיות בת יענה- תמיד צחקתי על אנשים כאלה

never say never