אני רוצה לכתוב משהו

אבל אין לי כח לזה באמת

המקום הזה קצת איבד מהמשעות שלו עבורי

אני עמוסה ולחוצה בזמן האחרון. עבודה - לימודים- עבודה - לימודים

בין לבין מצאתי אפילו את הזמן לצאת לאיזה דייט כושל.

חברה שלי מתקשרת אלי שניה לפני הדייט

- "אז מה את לובשת?"

- "גופיית סבא ומכנסון.."

- "מה?! ככה את יוצאת לדייט???"

- "מה רצית שאני אלבש? שמלת כלה????"

מה הקטע של להתפנפן לפני דייטים? כאילו בשביל מה?

זה פתאטי שאני עדיין מתגעגעת אליו? וחושבת שאולי הוא עוד יתקשר? =/

מישהו בעבודה:

- "תגידי הכל בסדר?"

- "כן, למה?"

- "יש לך עצב לא מוכר בעיניים"

- "מה זה לא מוכר? לא נפגשתם עדיין?"

- "אצלך לא. אני אתפלל בשבילך."

- "תבקש מאלוהים שיעשה לך היכרות עם עצב הזה - זה משהו חבל"ז!"

כוס עמק עם העצב הזה.

לומדת לומדת לומדת...

ועם כל משפט שאני קוראת אני לא מאמינה - או שמשהו לא בסדר בי

או שהספר המחורבן הזה התחרפן!!!

כמה משפטי חוכמה:

- "Swimming is not recommended after total laryngectomy, because the patient might drown..." Seriously??!?!?!

- "If cocaine is not available, oximetazoline can be substituted" - o_O HA?

- "Uvulopalatopharyngoplasty" - WHAT???

- "Risk factors of OAS include obesity, male gender, postmenopausal status..." - How??? HOW????? (הייאוש)

מתחרפנת, על סף ייאוש

ובאמת שבא לי לשרוף את הספר המחורבן הזה שעושה לי נמק ברגליים!!!!

אני חושב שזה הזמן שלי ללכת לישון.

חברה שלי מתקשרת: "איפה את בחומר??"

אני:"בהמושיט!"

היא: "מה?! אבל אין נושא כזה!!!!"

_______________ פרשתי בשיא!