הורדתי את הפוסט לאחר שמישהו פגע בפרטיות של
אנשים המופיעים בבלוג. אני מקווה שהדבר לא יחזור
על עצמו.
בערך שבוע אחרי שהתנתקתי מהג'ינג'ית, נעתרתי
לבקשה של הוריי להצטרף לטיול משפחות לגולן.
לא הייתי ממש נלהב (בכל זאת באמצע כתה יב'
יוצאים לטיולים עם החבר'ה, לא עם ההורים)
אבל רציתי קצת להתרחק. עוד שוחד קטן היה
הזכות לנהוג ב MPV של אבא (אחרי שבועיים של
רשיון, הנסיעה הכי ארוכה שעשיתי במאזדה היתה
30 ק"מ).
יצאנו כ 7 משפחות לטיול (רוב המבוגרים הכירו
זה את זה), בערך 10 בני-עשרה.
מלבד אורי, שהיה חבר ללימודים (בכיתת החננים
וקצת לפני כן בגן טרום-טרום-חובה), לא התחברתי
כל כך עם השאר.
בערב היום הראשון ישבנו לאכול בחדר האוכל,
כאשר כל הצעירים בשולחן אחד.
אז שמתי לב אליה בפעם הראשונה. היא היתה
הילדה הכי יפה שראיתי (לא, אני לא פדופיל. היא
צעירה ממני ב 10 חודשים). K.
סביב השולחן התנהלה שיחה ערה, אבל אני הייתי
מרוכז בחיוך אחד.
אחרי האוכל, הלכנו לשחק קצת כדורסל. זה לא
היה כל כך חכם (בכ"ז אחרי האוכל), אבל מה זה
משנה. כושר זה אושר.
לכל אורך המשחק חיפשתי את השיער הבלוג'ינג'י
שלה, אך לשווא (את ההטבעה שלי ראתה אחותה
את התבוסה של הקבוצה שלי, כבר לא).
בלילה הסתדרנו כל הצעירים ה"מאגניבים" בחדר
אכסניה אחד. K לא נכנסה לחדר (בדיעבד הסתבר
שאבא שלה לא כל כך רצה שהיא תישן בחדר עם
שאר הצעירים).
אחרי כשעה של משחקי חברה, היא נכנסה.
בגלל שהיה קצת צפוף בחדר, היא מיקמה את המיטה
שלה צמוד למיטה שלי. שמחתי, אבל לא חשבתי על
שום דבר, בכ"ז אני לא נוהג להתחיל עם בחורות (אני
לא ממש יודע איך, או סתם חסר "וובוס").
1:00 כיבוי אורות.
אני שוכב במיטה ולא נרדם.
הזמן עובר לאט אבל עובר.
2:00 חוץ מנחירות ספורדיות של הבחור שכיסח אותי
בכדורסל (ואולי גם של אחותי ואחותו, הן מכחישות),
נשמעים רק התנים והציקדות.
2:30 "את ישנה?", "לא, אני לא נרדמת".
במשך שעות ניהלנו שיחת חולין עלינו ועל
העולם (בין השאר היא גם סיפרה לי על הבחור
שהיא יוצאת איתו).
בערך בארבע, אחרי ששוב ניסינו להרדם
(צמודים זה לזו בשביל להתחמם), שאלתי:
"את מאמינה בדברים ספונטניים?". נישקתי
אותה. עד 5:00 התגפפנו עד שהחלטנו שבכל
זאת צריך לאגור קצת כוחות ליום הטיולים
שבפתח.
ביום השני כמעט ולא דיברנו. זה לא
שהתעלמנו אחד מהשניה, פשוט לא יצא.
בסוף אחד המסלולים האחרונים של הטיול
אבא שלה החליט שהם צריכים לחזור הביתה
מוקדם (הוא רצה ליילד מטופלת שלו באופן
פרטי....) וכך בלחץ של דקות הצלחתי להשיג
(באמצעות שליחה, כי מלאכתם של צדיקים
נעשית בידי אחרים) פתק קטן וצהוב עליו
רשום מספר הטלפון שלה. היא לא באמת חשבה
שאני אתקשר. גם אני לא הייתי בטוח (למרות
שלא הייתי בקטע של סטוצים).
שבוע וחצי אח"כ התקשרתי.
הדייט הראשון שלנו היה לסרט בת"א. אני
הגעתי באוטובוס (בכ"ז נהג צעיר) ואותה
הקפיצה אמא שלה. "סיוט בחדר המורים".
אפילו לא נשקתי אותה.
בסוף השבוע שלאחר מכן נפגשנו בטיילת
ושם, על החוף, היתה הנשיקה הראשונה
שלנו כזוג.
ביום העצמאות הלכתי איתה למופע רוק
גדול ואז גם ישנתי אצלה. אני ישנתי אצלה
במרתף בעוד היא היתה אמורה לישון למעלה
בחדר האורחים (קביעה של אבא שלה).
היא נרדמה עליי (היו קצת צעקות בבוקר).
ביום שלאחר מכן, נסענו לארוחה משפחתית
\חברית של ההורים שלה ואז היא הציגה אותי
לראשונה כ"חבר שלי".
הפעם הראשונה שלנו ושלה, היתה בנסיעה
לאילת (כמובן שאבא שלה התנגד, לנסיעה
כמובן) אחרי כשלושה חודשים ביחד.
הקשר ביננו הלך והתחזק (היא אפילו התגברה
על המחסום הרגשי שהיה לה).
אני סיימתי את כתה יב' והתחלתי ללמוד
באונ'. הייתי בן בית אצלה. למעשה, ישנתי
אצלה הרבה יותר מאשר בבית.
הרגשתי כל כך טוב. דיברתי איתה על הכל.
הסקס היה נהדר. המשפחה שלה קיבלה
אותי באהבה (עדיין היו התכסחויות עם אבא
שלה, אבל פחות. אמהות תמיד אוהבות אותי).
בסוף סמסטר א' של שנה א' נסענו ביחד
לביקור אצל משפחתה בגרמניה. זו היתה
נסיעה מהנה מאד אבל היתה נקודת משבר
בצימר על האלפים. היה לי קשה עם
העובדה שאנחנו רוב הזמן אצל המשפחה
שלה ושהשפה השלטת בזמן הזה היא גרמנית
(יש לי רמת הבנה בסיסית אבל לא יכולת לנהל
שיחה ובטח שלא על ענייני משפחה....).
הייתי קצת לא נחמד והיה לנו ריב גדול.
חודשיים אח"כ היא עזבה אותי. ביקור
ב"לונה פארק" הסתיים בכך שהיא הגיעה
לתובנה שאנחנו לא מתאימים (חיבתי לרכבות
הרים לא היתה כמו שלה והסתפקתי בנסיעה
אחת).
היא סיימה יב' וטסה לארה"ב לתקופה לא
מוגבלת. ניסיתי לשכוח ממנה ואפילו התחלתי
לצאת עם בחורה מדהימה.
זו היתה תקופת בחינות לא קלה בכלל.
שבוע אחרי תום הבחינות ושבוע וחצי לפני
תחילת הטירונות (ביסל"ש, אי שם בדרום
הארץ) היא התקשרה. היא חזרה לארץ
בשבילי. התחזקה בה התחושה שהיא
אוהבת אותי.
ניתקתי את הקשר עם הבחורה החדשה
(בהחלט לא צעד שאני מתגאה בו) וחזרתי
אל K בזרועות פתוחות.
אם יש תקופה אותה אני יכול להגדיר
כ"קשר אידיאלי", זו התקופה הזו.
היא השקיעה בקשר אפילו יותר ממני
(טוב, אני הייתי בג'בלאות רוב הזמן).
היא עברה לשרת באילת. זה היה טוב
ויפה, אבל ראיתי אותה שבוע כן, שבוע לא.
מדי פעם נסעתי אליה לשם, אבל זה כבר
לא היה אותו הדבר.
רחוק מהעין, רחוק מהלב.
הלכנו והתרחקנו.
החלטנו להפרד. לנסיון. רק לחודשיים.
היא המשיכה הלאה. אני רציתי לחזור.
אהבתי אותה יותר מאשר את עצמי.
אני עדין אוהב.
לא דיברתי איתה מאז.
ארבע שנים חלפו מאז. אני נשארתי בעבר.
לא הצלחתי להקשר רגשית לאחרת.
בגלל חוסר רגש, עזבתי והמשכתי הלאה.
לא הצלחתי להחזיק קשר של יותר מ4 חודשים.
ואז הגיעה עדי.
לפני חודשיים התקשרה אלי שני והציעה להכיר
לי מישהי. הייתי פסימי, בכ"ז רק נפרדתי ממישהי.
אחרי יומיים החלטתי לנסות.
הסתבר שאני מכיר אותה. היא היתה איתי בגן חובה.
אחיה שיחק איתי כדורסל בליגה. אימה היתה יועצת
של השכבה שלי בחטיבה. עדי היתה בכיתת החננים
שנה מתחתיי.
בחורה חכמה באופן יוצא דופן. נחמדה. מצחיקה
(ובעלת חוש הומור דומה לשלי). שנונה. יפה.
חטובה. קרובה לשלמות לדעתי.
בסוף היציאה השניה נישקתי אותה. זו לא היתה
מהנשיקות הטובות של חיי.
ביציאות הבאות הנשיקות שלה היו מדהימות.
סינכרון מושלם.
אחרי חודש וקצת שאנחנו ביחד היא התקשרה.
הנסיבות (העובדה שהיא סיימה קשר ארוך קצת
לפני שהתחלנו לצאת, מסיימת קבע שני בשבועות
הקרובים, מתחיל ללמוד משפטים וכלכלה, מתחילה
עבודה חדשה) מפריעות לה להכנס איתי לקשר.
היא צריכה להשקיע את כל כולה בלימודים. היא
מפחדת להפגע.
היא נמשכת אלי. יש לה רגשות אלי. היא לא רוצה
מערכת יחסים.
אני לא יודע אם אני יכול טכנית לאהוב אותה,
אחרי קצת יותר מחודש. אבל אני אוהב.
אני כל כך רוצה אותה. מישהי שראויה שאני
אוהב אותה.
פחדתי שאני כבר לא יכול לאהוב אולי חבל
שטעיתי.
ארבע שנים חיכתי לה, אולי כל החיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
