את ואני.
אני לך האחד.
את תשוקתי.
אני מתקדם.
את מתקרבת.
אני מבקש בך לגעת.
את מתקררת.
הדרך מרחיקה אותי ממך.
נשימתך על צווארי.
אני שולח ידיים לחיבוק.
את מתרחקת.
על כל נקודה בגוף, הלהבה עליי דולקת.
אל תלכי כי אלך לבדי.
עוד אחד אשר לחלוטין לא קשור לזה שמעליו.
ללא שם.
אז במסעדה ביקשתי צלחת נוספת שתצטרף לצמד עליו הגיעו המנות שהזמנו.
הלכנו על חופו של ים תיכון וצל יחיד השקה זרעים של זיכרונות אשר שתלנו בכפות רגליים יחפות.
עם טעם מר וחיוך בפה שלי ואני מניח שלא מעט סימני שאלה שעלו אצלכם הקוראים, אני שוב עוזב את המקום הזה.
אין לדעת אם ומתי אחזור.
איתי. פגום, מסד עד טפחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: