ההיגיון של הלב

הסרט הזה, על האוהבים הצעירים, גרם לי לרצות לחבק אותך ולהסתכל לך בעניים. לחייך אלייך כי אתה גורם לי אושר, הרבה אושר. ואני.. לפעמים אני מתעסקת בכל הדברים הלא נכונים. כמו למה אתה רוצה ככה ואיך אתה רוצה את התשומת לב הזאת.. בלי להעניק אותה בחזרה. לפעמים אני שואלת את עצמי מה אני אוהבת בך. למה נמשכתי אלייך . למה באמת אף פעם לא משעמם כשאתה איתי. לפעמים, כשאני מרגישה שאתה מזלזל בי.. אני נסגרת בפנייך. זה קורה הרבה פעמים, אבל אני מבינה שזה אף פעם לא בכוונה תחילה. ועכשיו.. אני כועסת על שבזבזתי את הזמן שלנו על כעסים..למרות.. שאני שוב כועסת.מרוב שאני מפחדת שהפחד יבוא אליי, אני מושכת אותו והוא חוזר בסיבוב. אני מפחדת שנשתעמם. שיהיה לנו קשה. שלא נדע להתמודד. שהתקשורת תדעך. שאני לא אמצא את עצמי איתך שוב. והכל חוזר אליי.. כל הפחדים נעמדים לי בדרך כמו עמודים ומחכים.. רק מחכים שאקרא להם תיגר. שאדע למנף אותם. שאדע לדבר איתך. להרגיש אותך איתי, גם כשקשה לי. גם כשאני רוצה לבכות ולפעמים לא באמת יכולה להסביר לך למה. אתה משתגע. ואני מפחדת שתנטוש אותי ב"קרב" הזה.. בהתמודדות הזאת עם הפחדים שלי ועם עצמי ובעצם.. בהתמודדות שלנו כזוג. ולפעמים.. אני מצליחה לנצח אותם. בעצם.. זה רוב הזמן, בגלל זה אני איתך. אזרתי את האומץ לאהוב אותך. אני אוזרת אומץ להיות לצידך, לקום ליידך בבוקר.. ולא לחוש שאני צריכה לזייף משהו איתך. אתה מקבל אותי כמו שאני. לפעמים גם משודרגת. אני מקווה שאתה יודע שאני אתן הכל לך. אני מתחילה להבין, שאולי גם זה הדדי. פתאום כל הגוף שלי מתכווץ ואני רוצה לאחוז בך חזק ולהגיד לך כמה שאני אוהבת.אני מקווה שלמדתי איך.  אני מקווה שגם אתה יודע. כי איתך.. הכל בא לך כל כך בקלות. אני מתקשה לחשוב על קשיים בדרך שלך ושלנו, על רגעים שאתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. ואצלי.. הם מתפרצים בקלות כזאת.. סוחפים עם הגאות את כל המחשבות שלי. והן נשפכות ונשפכות.. אני כמעט טובעת. אני לומדת גם לעצור. לאחוז בך. ולהגיד לעצמי.. ששום דבר לא שווה את כל הבלבלה הזאת. אני מסדרת לי את המחשבות.. אני אוהבת אותך.. מה זה חשוב איך. אני מנסה לשחרר, לפעמים זה גורר את הפעולה ההפוכה.. ואני אוחזת יותר חזק. אני מקווה שלא תשים לב לסף השיגעון שלי, שמזמן עלה על גדותיו. בטח תחשוב שאני מפגרת. אני מכירה את המבט הזה.. של 'מה נסגר איתך'. לא אכפת לי. יש בהתנהגות שלי משהו, שאני מאוד גאה בו וזה.. שלפעמים.. אני בראבק. ומה זה אומר.. עלאק אני משחקת אותה צבאית עוד לפני שנכנסתי למסגרת הזאת (17 יום אגב :S).. ובאמת מה שזה אומר- שלפעמים.. ובעצם זה לרוב.. אני אשחה גם אם אני לא ממש יודעת לשחות, רק כי זה מרגיש לי נכון. אז תסתכלו עליי הפוך, לא תבינו איך אני לא רוצה את הסטטוס קוו, אבל יש דברים בי.. שבוערים לצאת. שיוצאים כל הזמן. הם הם אני. אני.. וכל מה שביניהם.

סתם ככה.. מחשבות לשעת לילה מאוחרת.. סתם ככה.. לסדר לי קצת את המחשבות לקראת הצבא. ועכשיו, אני אלך לבקש ממך סליחה, למרות שתחשוב שנפלתי על הראש חזק מידי. אני אבקש סליחה, כי אני תמיד רואה בזה צעד אצילי, וכי אני חייבת לדעת להתקדם.. רק ככה אוכל להתקדם יחד איתך.