ההיגיון של הלב

מה.. מה זאת אהבה.

מה גורם לי להתגעגע אלייך כל כך. ועוד יותר כשאני עכשיו בבית ואתה לא כאן. אני משתוקקת לראות אותך. לחוש אותך משוטט לתוך נבכי נפשי, פורץ את כל חומותיי. אני מנסה לא לערב פחד.. אבל איך תמיד אני משוואה ורומסת את האהבה. היא לא זקוקה לשום השוואות ולשום תיחומים.

כמו שאמרת לי אמא, תעשי מה שטוב לך, איפה שטוב לך, אהבתינו לא לוחצת עלייך, אין עלייך שום לחצים. תבואי כשתרצי, תלכי כשתחפצי, תעשי מה שטוב לך, אנחנו ניהיה לצידך.

הלוואי שאוכל באיזשהו שלב להגיד את כל זה ולהתכוון לכל מילה.. החוזק שצריך בשביל להגיד את זה. הכוח לבצע את זה, להתמסר לה.

אוף. קשה לי עכשיו בלעדייך ולא אכפת לי שאין בלקסיקון של המ"מ את המילה 'קשה'. אני רוצה אותך כאן, איתי ועכשיו. אני מתאפקת שבועיים.. מנסה ומנסה לסנן את המחשבות שלי, להכניס אותן לתיבת פנדורה שנפתחת רק כשאני חוזרת הביתה. ועכשיו, לילה עכשיו, אני עומדת להיכנס למיטה.. וחסר לי החום שלך. חסרה לי ההבנה שלך, העניים הגדולות שלך, התמימות הילדותית הזאת.. שמאמינה שאפשר לנצח הכל ולצחוק על הכל בו זמנית.בא לי שתבוא ותגיד שאתה חוזר עכשיו. אני לא יודעת למה זה כל כך דחוף עכשיו עד שבא לי לבכות. אני לא מרגישה קשורה.  לראות אותם, את המשפחה שלי, בטקס ההשבעה הייתה כמו לדחוף לתוך הגוף שלי סוכר ולהעיר אותו לחיים. ואף יותר מזה, התמלאה בגופי תחושת גאווה ואחוות יחידה שלא ידעתי שאוכל לחוש. פתאום להיות במקום שאני נמצאת בו עכשיו לא נראה כל כך קשה או לא אפשרי,כתמיד.

אבל הייתי רוצה שתיהיה שם.

אתה יודע מה, מספיק לי שאתה קיים. איפשהו, גם אם כרגע לא איתי. אני חייבת להתאפק, אתה הולך לעשות את שלך ולמלא את הלב שלך באותה גאווה שחשתי היום. אני אוהבת אותך, לא אוכל לגזול ממך את ההנאה הזאת, את העונג הזה.

אבל עכשיו..

לשמוע את השיר שלנו..

גורם לי לכיווץ בלב ואני רק רוצה שהזמן יטוס קדימה ותחבק אותי.

מה זאת אהבה.

איך חשים געגוע.

פשוט חשים אותו. בכל מקום בגוף. כמו מחלה שמתפשטת.

אני זוכרת שאמרת לי שאני פשוט ארגיש את זה, שקשה לך להסביר. אני.. אני יכולה להסביר, לא בטוח שיהיה לך כוח להקשיב. אני אוכל להסביר את כל הדברים הקטנים האלה שאתה עושה,שמוצאים חן בעניי. כמה שאני אוהבת לראות אותך מתלהב וטובע באושר הטבעי שלך. אני אוהבת כשאתה מנסה לחשוב על דברים ופשוט לא מצליח להבין אותם. אני אוהבת כשאתה הופך אליי את הגב ואני מרגישה צורך להגן עלייך. אולי מעצמי. אני אוהבת לחוש בטוחה אצלך, גם כשאני שוכבת מפורקת לצידך. אני אוהבת לשמוע אותך בטלפון ולחוש אותך מחבק אותי, להרגיש אותך איתי.  אני אוהבת לחוש את הרווחים בשתיקות שלך, לנסות ולפענח את המחשבות שלך, לפעמים גם לצדוק. אני אוהבת לראות את האומץ שלך לגשש באפלה אחר הזהות שלך. אני אוהבת כשאתה מסתכל עליי. אני אוהבת כשאתה יודע לגרום לי לשלווה.אני אוהבת כשאני מצליחה לרגש אותך, כשאני מסתכלת לך בעניים ויודעת שאנחנו במקום טוב ושאנחנו רוצים להישאר.

עד שאני בבית.. קרצייה אחד.

תחזור כבר.