ההיגיון של הלב

הלוואי שידעתי לפעמים איך לדבר אלייך ומה אתה חושב.

הלוואי שידעתי לפעמים איך להגיד לך מה שאני מרגישה ומה אני חושבת.

יש פעמים שזה כל כך מסובך בלי שאני מבינה למה. אתה מבין משהו אחד , אני חושבת משהו אחר. אני מבינה משהו אחד, אתה חושב שונה לגמרי. ויש את הפעמים האלה, שאני מרגישה צמרמורות מתקתקות שעוברות בתוכי. שאני מחפשת את המגע שלך. בפעמים האחרים אני אובדת עצות. אז אני מנתחת יותר מידי. כי זה קל מידי. אני פתאום מאבדת את זה, את הרגע וגם אותך. אני לא יודעת מה אתה מרגיש אבל לפעמים.. יש בי פחד שאצלך זה יותר מאצלי. שאנחנו מתקדמים ושאתה מרגיש יותר ומפחד מזה. שתדע שגם אני מפחדת. היה מקסים אתמול במסיבת גיוס של ספיר, גם לצדך. מפתיע, אבל גיליתי צדדים אחרים בך.. משהו שאהבתי. משהו שהרגיש לי טוב. מה שכן, מקסים שאני מרגישה כל כך טוב איתך.

חוץ מזה... שחפרתי על זה מספיק בשלושה פוסטים האחרונים.. מלא לי מכל כיוון אפשרי. לעיתים אני נהנת, לעיתים פחות. פעמים שאני מרגישה שאני עייפה בכל גופי ולא נשאר בי עוד כוח, וברגעים אחרים אני מוכיחה לעצמי את ההפך. יש בי את הכוח וגם את השמחה להפוך את כל השטויות האלה לחוויות, גם חוויות עם אנשים.

אז עכשיו אני לבד בבית, עוד מעט יוצאת לשחק כדורסל באולמות הפתוחים עם הבנות, ומתרגשת מזה.

אני מניחה שזאת תקופה טובה. יותר או פחות, אני מרגישה שלא צריך להחליט עכשיו. זו תקופה טובה כי אני מצליחה להתגבר על המשברים הקטנים שלי. זו תקופה טובה כי אני פותחת את עצמי לאנשים חדשים ולמקומות חדשים. תקופה טובה בה אני מצליחה לצאת מהקליפה שלי ולעשות דברים שלא עשיתי אף פעם, להרגיש דברים שלא הרגשתי. זה מרגיש מקסים להתחיל לעשות דברים שרציתי לעשות תמיד.. כמו ללמוד גיטרה, כמו להתקרב לחברות שלי, כמו לנסות לאהוב בחור. ועוד מעט חברה שלי עולה על מדים ופתאום הכל מתחיל להשתנות כאן ב-360 מעלות. הכל מתחיל להתערבב, בגרות, נערות, ילדות.. מתהפך לו פתאום. עולות בי מלא שאלות, כמו כמה השתנתי, כמה התבגרתי. מה מבדיל אותי היום מימים עברו, מה הספקתי ללמוד. מה אני מצליחה להפיק מחיי, איך אני מנסה לשפר את עצמי, על מה אני מנסה לעבוד. זה נשמע קלישאתי פתאום, אבל אני זוכרת תמיד שחשבתי עליהם לפני שנה, דברים שייחלתי שייקרו.. ופתאום הם מתגשמים. דברים שמעולם לא חשבתי שייצא לי לחוות, דברים שחשבתי שלא מגיע לי לחוות אותם. תהיות על עצמי, תהיות על כך שהאם מישהו בכלל יכול לאהוב אותי...

זה מוזר פתאום לשמוע את עצמי מספרת את אותם הדברים לאנשים אחרים, כשאני הייתי במצבם לפני שנה ואפילו לפני חודש. חוששת למעמד שלי בפני עצמי, מתחבטת בביטחון העצמי שלי, לא מעריכה את היכולות שלי. וזה לא שעכשיו הכל ורוד, אלה פשוט קיבלתי פידבק חיצוני. לדעת שאני כן עושה משהו בסדר, וזה נחמד משהו. אולי אני מדמיינת, אולי זה בכלל לא אתה, אלא התחושות, אבל אתה הראשון ומשתמע מכך.. שהכל בך חדש לי. הכל בך חדש, הכל במערכת יחסים הזאת חדש. הכל לא מובן, לא ברור, נשמע לא נכון ומרגיש נכון כל כך. לפעמים אני מתבלבלת, סוגרת בפנייך דלתות, לא נותנת לך להיכנס. לפעמים אני רק מתה שתגיע, אני רק מתה להריח אותך. אני רוצה לראות אותך.. ומפקפקת במניעים שלי. עכשיו זה מרגיש יותר שלם, פחות הססני, אבל עדיין.. נראה לי שאף פעם התחושות שלי לא יהיו ברורות לגביי אהבה. אני מרגישה משהו, זה כבר אומר משהו, לא?

ועכשיו אני מרגישה שאנחנו לפעמים משחקים בשטויות, אתה באגו שלך ואני בשלי, והם לא נפגשים לעיתים קרובות. אני מרגישה שאתה מתרחק, אבל אני לא אשאל אותך כלום בעניין. למרות שאתה יודע שאני פתוחה איתך, כמעט כמו שלא הייתי עם אף בחור. ואתה מקסים. יש בך משהו מתוק כל כך. משהו שמשמח אותי כשאני רואה 'יוסי' על צג הפלאפון, התרגשות קלה..

וסתם.. לא ראיתי אותך מלא זמן וזה מרגיש מרוחק קצת. אבל אני לא דואגת. לראשונה בחיי, למרות כל התהפוכות שאני עוברת, והכסף הדל שאני מרוויחה, אני באמת לא דואגת לעצמי. יש דברים שרק הזמן והמרחק יכולים לרפא, יש דברים שאני לעד אצטרך לעבוד עליהם.. אבל אף אחד לא הבטיח לי נסיעה קלה בחיים האלה, נסיעה בלי מהמורות על הכביש, בלי זקנים שחוצים אותו לפתע ;) וכמה שקשה לי, כמה שהיה לי קשה.. עכשיו זה מרגיש מיותר ממש. כאילו עברתי מסע קטן עם עצמי, כדי להגיע לרגע הזה ולזכות באישור הזה מהאנשים מסביבי. אני מנסה להתחיל לפתח את המערכות יחסים מסביבי, מתחילה לפתח את האישיות שלי,כי אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ומקומות רבים להתנסות בהם. אבל אני פתוחה. בשלב הזה אני יכולה להגיד, שאני מוכנה להתנסות בהכל בגבולות הטעם הטוב ולא להיעצר מאחורה. אני מניחה שאת נשל הנחש (כפי שכתב מאיר אריאל) כבר הצלחתי להשיל, פחות או יותר. והתקדמתי לאנשהו. זה לא משנה כל כך לאן. כי אני צריכה לפחד רק מעמידה במקום. ועכשיו.. עכשיו זה רגע של התקדמות.. גם אם זה לאט.. גם אם זה הססני..

שבת שלום ח'ברה.

פותחים עוד שבוע של עבודה, עוד שבוע של אי-חופש, וביניהם.. רגעים יפים וטובים ששווה להיזכר בהם. כמו שחופש צריך להיות.