היום הונגריה החליטה לקפוץ לביקור.
למעשה שידלתי אותה.
היא הלכה לבקר את הכלבה שלנו (פתיחת סוגריים, להלן הכלבה שלנו: ספרינג ניתנה לאימוץ לפני חודשים מספר מפאת אילוצי מקום והבחור שבא לקחת אותה הוא מדרוזלנד. אז מר דרוזלנד הזמין את הונגריה ואת אחיי השובבים והמרגיזים וגם את סבא וסבתא שלי - כאילו מה הקשר - לארוחת צהריים בדרוזלנד).
בדרך חזרה מדרוזלנד אמרתי לה שתקפוץ לגלידה - כי ידוע שהגלידה שלנו הכי טובה באיזור. אז היא קפצה.
הם חיכו לנו בפינת הרחוב. הבאתי לסוכריה הקטנה שלי כמה לקים ורודים וחמודים שקניתי לה (באחת משיחות החינוך שלי - היא בת 9 - הסברתי לה שהיא צריכה לאכול הרבה ירקות ופירות ולהפסיק עם הלקים הכהים שהיא מוצאת במגירות של הונגריה. היא אמרה שסבבה אבל אין לה לקים - שודדת קטנה - אמרתי לה שאם אני אשמע שהיא חמודה ואוכלת הרבה ירקות ופירות אני אביא לה כל פעם קצת) היא לא טרחה להגיד תודה בכלל...
אכלנו קצת גלידה ואז הזמנתי אותם לתת מבט בדירתנו החדשה (הונגריה לא בדיוק התלהבה מהעניין אבל נגררה אחרי ההתלהבות של הסוכריה שלי).
עשיתי להם סיבוב היכרות שכזה, איפה הסלון,איפה חדר השינה, מה זה העץ שממנו עשוי הבר, ואיזה ווילון יפה לאמבטיה מ"איקאה" - התרגשות.
הסוכריה יצאה החוצה למרפסת וחזרה בשאגות ענק "יונה מתה".
יצאתי החוצה וראיתי בולבול טיפש שנכנס בחלון, ודימם למוות, על תיבת מסעות בת 100 שנה, שהתאווררה בחוץ...
נו, טוב.
הונגריה הודיעה שהם הולכים. ציפיתי לשמוע איזה יפה הבית. כמה השקעתם... אבל לא....
התאכזבתי.
ואז קוקי הושיב אותי לשיחת "עתידנו לאן" הוא ציין שאני לא נוגעת בו מספיק.
חשבתי אם הוא חרמן או שהוא באמת מרגיש ככה, יכול להיות שזה מה שמראה אהבה ואני לא אוהבת אותו מספיק?
יכול להיות שאני לא נותנת מעצמי מספיק?
נשכתי את הלשון והתקשרתי לתורכיה.
תורכיה אמר שאני עדיין ילדה וחייבת להפסיק לתכנן את החיים מראש.
סיפרתי לו גם שהונגריה לא הייתה נחמדה. הוא אמר שהיא מקנאה.
אבל אני פרי בטנה.. הכיצד?!
לא כולם קיבלו רישיון טייס להורות. יש כאלה שטסים בלי רישיון...
אחר כך המזגן טיפטף וקראתי לקוקי. בינתיים שהוא תיקן את המזגן כתבתי פוסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
