My Life :]]

אז עברתי את המתכונת בהיסטוריה.

דווקא הלך לי לא רע

אבל זה היה נוראי,

והדבר הכי גרוע???..

שכשקראתי את החומר על השואה,

לא חשבתי על כלום חוץ מלשנן את החומר,

לרגע לא עצרתי לחשוב ש"בין מיליון ל2 נרצחו בבורות הירי ובמשאיות הגז" זה יותר ממספר לזכור.

לא עצרתי לרגע כדיי להבין את המשמעות,

והכי הפריע לי, שזה "לגיטימי", שכולם היו ככה.

ואם זה ככה, אז למה שווה ללמוד היסטוריה?!

אז כן, אולי יום השואה, אבל בכל זאת..

לזכרם.

הייתי בהנהגה,

פגשתי את הצוות למסכם.

נחמד, קיוויתי ליותר...

אבל.. ככה היה גם עם הצוות של שנה שעברה בהתחלה,

בישיבת צוות הראשונה. אז אני אופטימית :]

אחרי זה נסענו אני קדמי ובאומן לאכול בפיצה,

התגעגעתי אליו, ממש! הרבה זמן לא ישבתי איתו סתם בלי סיבה.

אממ..

ב10 הלכנו ישר לפעולת פרידה מיעל

היה נחמד.. ישבנו צחקנו,

אכלנו, קראנו את המכתב שהיא כתבה..

אבל לא היה לי עצוב.

כנראה שאני עדיין לא מצליחה להפנים שהיא עוזבת.

כן נכון, רק לחודשיים וחצי..

אבל כשהיא תחזור שום דבר לא יהיה אותו דבר.

עם מי אני אשב בפעמון פעם בשבועיים על עוגיות?!

אני אתגעגע אליה, ממש.

הגעתי למסקנה,

הצופים הורסים לי את החיים.

יום שבת.. במקום ללמוד ערב לפני המתכונת

הלכתי לשבט לישיבה,

והכי עצוב? שאני לא מתחרטת על זה, היה לי כיף דווקא.

אתמול?

אחרי שסיימתי את המתכונת בהיסטוריה,

יצאתי החוצה לחכות לאמא,

ראיתי את המוניות עם מלא אנשים מהשכבה שלי

שמוכנים ללכת לים "להתפרק" קצת אחרי המתכונת,

חשבתי לעצמי..

במקום להיות בים אחרי המתכונת, אני נוסעת להנהגה.

במקום ללכת למסיבת הפתעה שכבר שבועיים אני מארגנת לאחותי.. אני בהנהגה.

ולרגע לא היה לי חבל.

אתמול בהנהגה פתאום נפל לי האסימון,

זה החופש הגדול האחרון שלי,

עוד טיפה יותר משנה אני בצבא.

ומה אני עושה בחופש האחרון הגדול שלי??

צופים,

באמת שלא תהיה לי כמעט שנייה אחת פנויה בחופש הזה.

כשהבנתי את זה, לא הפסקתי לחייך..

החופש האחרון שלי, וכל שנייה בצופים!!, כמו מתנה.

אין,

הצופים האלה משתלטים,

תברחו כל עוד אתם יכולים :]