היום, אני כבר לא מפחדת להסתכל לך בעיניים.
אני יכולה לעבור בראש מורם בכל מקום שאלך, בכל מקום בו רגלי תפסע.
היום, אני יכולה להיות גאה במי שאני, ולדעת שכל מה שעשית לא שינה את מה שאני.
אני הולכת מולך מביטה לך בעיניים ויודעת שאתה יודע כמה אני שונאת לראות אותך, כמה אני נגעלת מכל חצי מבט.
היום, אני לא מפחדת להראות לך שאני מסוגלת לחיות גם אחריך.
כן, אתה שרפת בתוכי הכל, אתה פגעת בכל רגש שאיך שהוא עוד נותר מואר, בכל רגש אילם שהצליח לשמוע את הכל.
היום, אני יודעת שאני זו אני למרות שאתה נכנסת לתוכי ופוררת חלקים שעוד איך שהוא הצליחו להישאר בי שלמים.
היום, אני יודעת שאתה תהיה האחרון שיצליח לגנוב ממני חלקים חשובים מדי מבלי שאני ארגיש ואסכים.
כן, אחרייך התחזקתי, אני לא אתן לאף אחד יותר לגעת בי כמו שאתה נתת לעצמך לגעת בי.
היום, אני יודעת שאני לא מסוגלת לסלוח לך.
אתה הרסת אותי מבפנים והפכת אותי להיות אחת משלוש. חלק מסטטיסטיקה מכוערת ויבשה מדמעות.
הפכת אותי להיות מה שבחיים לא חשבתי שאוכל להיות.
היום, אני מקווה שתקרא את זה.
ושתדע שאני כאן ושאני זוכרת כל רגע וכל שניה- מהרגע שהגעת ועד הרגע בו בגללך- כבר לא היית היחיד.
היום, אני כאן- מסתכלת עליך עובר במסדרון,
מחניקה נשימות קטנות שלא מוצאות דרך נכונה, מעלה זיכרונות מיותרים שרק שורפים,
שורפים.
היום, אני רק מנסה להאמין שיש מקום של תקווה לתפילה הקטנה שלי.
אני מנסה רק שלא לגחך כשעוצמת עיניים, מסתכלת לשמיים ומדברת אל אוויר פתוח כאילו טומן בחובו גוף נסתר שרק מחכה להציל אותי ממך, מעצמי.
היום, אני רק מקווה שיבוא יום, וכל המילים שכתבתי עכשיו יוכלו להיות אמיתיות.
אני רק מקווה-
שאני אשתחרר ממך,
שאני אשכח אותך וכל פיסה של זיכרון שבור ממך.
- - - - - - - -
הסיפור משתתף בתחרות הכתיבה "כנגד כל הסיכויים"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=10418900
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדן סימן-טוב