מי האמין שאחרי חצי שנה של חיזורים ניקח את עצמינו בידיים וניקח את האומץ ונגשים את חלומינו להיות יחד - הגיל הזה - פרצנו את כל המוסכמות - ניהיינו שלם אחד - 2 אנשים עם מחסורים כל כך גדולים - עם חור ענק בלב - עם רצון עז להגשים את משאלת ליבנו למצוא אהבה ראויה שתמיד תיבער -

החודשיים הימים הארוכים שישבנו כל אחד בדירתו מתכתבים - מרשים לעצמינו להתפרק אחד מול השני וכשניפגשים בעבודה שומרים על דיסטנס אמיתי ואומרים כל פעם מחדש הגיע הזמן להירגע.

אבל שום דבר לא עוזר זה פשוט גובר על הכל.

והתקופה הארוכה שהייתי תקועה על החבר הישן והוא לא הבין וניסה להסביר בעדינות שזה לא שווה אותי שאני איכותית ממנו ברמות - שהוא במקום אחר ש החיים ואני במקום אחר -

שאני זקוקה לדבר הזה שהוא לא חושב עליו עדיין.

עד שהבנתי... קיבלתי כאפה.

היתעוררתי וזה לא שזה יצא מהלב לגמריי - מה לעשות אני אדם עם רגשות וערכים - לא יכולה לזרוק עבר כל כך מורכב בתמורת לא משנה כמה חודשיים.

עכשיו אני איתו עוברים לדירה ליד הדירה של הוריי דירה מקסימה מרוהטת פגז בית חלומות קטן - מתכננים עתיד ולא משנה כמה זמן יהיה לנו יחד.

העיקר שיהיה!

צוחקים על העולם - מחייכים - אוהבים - ומקווים שלכל בני הזוג יהיה התאמה כל כך מושלמת .

ועוד מעט נקדיש לחתונה זמן ואז להריון הראשון.

כרגע יש את השיפוצים אוי כמה שאין לי כח לשיפוץ הזה כבר עברתי אחד בחיי מתיש.

מזל שיש לי גבר ביידים ולא בחור.