בהתחלה היה לי מאד קשה עם העובדה שאני הולכת לחיות בידעה מראש עם אדם שאחרי 20 שנות נישואין זה יגמר -

כמובן בתקווה שלא - אבל בידיעה שדבר כזה יכול לקרות .

הוא היה מטורף עלי - היסתכל לי בעיניים כאלו הן בוערות לו - מאין זיקוק כזה בלבן של העיניים .

היה נפעם מכל נגיעה שלי - מכל אמירה יוצאת דופן שלי - מכל דבר שהייתי עושה לו שמלפני אף אחת לא עשתה .

היום ? עברו 3 חודשיים מאז שאנו יחד ואני מוצאת את עצמי נלחמת על קיומינו - אני נמצאת בפחד תמידי שהוא לא יהיה מרוצה ? שאולי לא אספק אותו מבחינה כל שהיא .

אני בחורה בת 21 והוא בן 54 ! ולפי דעתי זה אבסורדי שאני צריכה להרגיש כך.

אני מאד שונה משאר הבחורות ומעניקה לו הרבה דברים שלא חווה מלפני עם נשים בגילו.

הוא מוצא כל פעם על מה להתאכזב ממני - הוא חושב שאני איתו בשביל כסף ... הוא חושב שאני רוצה להפוך אותו למיליונר מכיוון שאין לו הרבה מה להציע לי מבחינה כספית.

הוא חושב כל פעם דברים לא נכונים ולא מוצקים לגביי.

כשאני שואלת אם הוא אוהב הוא אומר שכן ובשביל לקבל ממנו משפט יפה ומעניק אהבה אני מרגישה שאני צריכה להוציא מעצמי את המקסימום ואני משתדלת וזה כאילו אני לא טבעית כי אני מנסה לקבל אהבה בכח .

כשהוא אומר לי משפט יפה כמעט שדמעות זולגות מעיניי מרב שאני זקוקה לפירגון .

כשאני שואלת אם טוב לו בשביל לקבל תשובה חיובית לגמריי אני מרגישה שאני צריכה לעבוד קשה.

וכשהוא אומר שטוב לו אני נפהמת ומחסירה פעימה.

במה הוא שונה ממני שאני צריכה להילחם על האהבה שלנו והוא לא?

אם אני לא הייתי עומדת על שלי בשביל לנסות להיות יחד אחרי התקופה הלא טובה שלנו הוא לא היה בכלל מתאמץ לנסות הוא היה פשוט עוזב הכל.

 פתאום הוא נהדר אלי ורגע אחד נדמה שהכל מזוייף אוגר ואוגר ואוגר .

למה אני מרגישה שבכל מערכת יחסים שאני נמצאת אני תמיד צריכה לקוות לימים טובים יותר?

למה לא הכל תמיד נשאר טוב ונהדר?

למה קיים המשפט הזה כמתחתנים "בטוב וברע לאהוב לנצח עד יום מותינו" אם בעצם ברע האבה פוחתת וברק בטוב היא גוברת???

אני רוצה לאהוב גם בטוב וגם ברע!

אני רוצה שהגבר שלי ידע שאני לעוןלם לא אעשה או אגיד משהו בכוונה כדי לפגוע או להעליב .

אני רוצה שהגבר שלי ידע שאני תמיד אוהבת אותו אפילו כשאני כועסת.

אני רוצה שהאהבה שלי ושל בן זוגי תיהיה תמיד בראש ובראשונה הכי טובה ומוצלחת מכל האהבות שקיימות - לפחות מבחינתינו.

אני רוצה שותף שמכיר אותי ויודע אותי - שותף שהוא חלק ממני ובכל מצב יודע שאני רק לטובתו.

כי כשאני אוהבת זה טוטאלי .

אין אצלי ירידות .

יש רק עליות.

אז עכשיו תגיד לי אתה אבי!!!

עכשיו אחרי שכבר אני אוהבת אותך .

עכשיו אחרי שכל כך היה לי קשה לתת את עצמי למישהו חדש ולחשוב שהוא ראוי לי , עכשיו מה אני אעשה אם תחליט לעזוב אותי?

מה אני צריכה לעשות כדי לקבל הערכה אמיתית !?

מה אני צריכה לעשות כדי להרגיש שווה משהו!!!

נמאס לי לגרום לגברים שאני איתם שהם הכי שווים וחכמים וטובים ואחרי זה להרגיש שהבן זוג לא חושב את אותו הדבר לגביי.

אני רוצה להיות המלכה של הגבר שלי אני רוצה שהוא ידע מראש שאין אישה כמוני .

אני זקוקה להערצה בידיוק כמו שאני מעריצה את הגבר שאני אוהבת .

כמו שאני לביאה לגביי הבן זוג אני רוצה שהוא יהיה האריה שלי.

איפה זה קיים!?

ולמה לי אין את זה?

נטלי.