לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עיר מקלט

כל אחד בורח מדי פעם... זאת הבריחה שלי...

Avatarכינוי:  Uncletas

בן: 37

ICQ: 299348150 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

11/2010

מפלצות : 13


קליק.

קליק.

טיפת זיעה נוצרת ומחליקה מהמצח הרחב אל הלחי, ונופלת מהפנים.

קליק.

יד ימין מטיבה את האחיזה על הידית, נשארת מחוץ לשמורת ההדק.

קליק.

עין שמאל עצומה.

קליק.

עין ימין משירה מבט אל אדם מת.

האצבע המורה מחליקה לאט אל תוך שמורת ההדק. מלטפת את ההדק.

נשימה.

נשימה.

ריאות ריקות.

סחיטה.

הכדור טס ומנצנץ.

עד שהוא יפגע 13 כבר יסיים לקפל את הרובה אל תוך תיק המסמכים שלו.

התיק נסגר בשני קליקים.

הראש של המטרה מתפוצץ בדיוק באותו זמן, משפריץ מוח וחומר אפור על כל מה שמסביב.

אנשים צועקים.

הם תמיד צועקים.

13 לא מבין אותם, במקום לחפש את מי שירה בבוס שלהם, הם מתחילים להלחם אחד בשני על ירושה.

זה תמיד עניין של ירושה.

גם 13 יכל לרשת את אביו, אבל בשביל מה? בשביל לחיות בחשש מתמיד מפני התנקשויות? לא, עדיף כבר להיות עצמאי. עדיף.

13 ירד במדרגות מהגג אל המעלית, חיכה בסבלנות והיא הגיעה. הוא נכנס אליה, לוחץ על כפתור הקרקע.

האיטלקי הרחב הוציא ממחטה וניקה את הפנים. הוא לעולם לא יבין איך אפשר לחיות במזרח התיכון, בחום המעיק הזה. בעיקר באזורים בחופים הדרומיים של הים התיכון. בשבילו רק מקומות קרים. קרים וחשוכים עדיף.

הוא יוצא מהמעלית בקומת הקרקע, מתבונן לרגע בשעון שלו, וממשיך, אך לא החוצה, אלא אל בית הקפה שנמצא בתוך הבניין, הוא מתיישב ומזמין קפה שחור מקומי, תערובת מיוחדת. וגם מעט מהמתוקים של המקומיים. הם קוראים לזה בקלוואה או חפלוואה או משהו כזה. הוא לא יכול להבין אותם האנגלית שלהם גרונית ושבורה. הוא מחייך לבעל הבית ומוציא עיתון מהמזוודה, אף אחד לא חושב שהוא נושא דרגונוב מודולרי בתיק הזה. זה דגם מיוחד שהוא הכין.

הקפה מגיע, וגם המתוקים.

הוא מניח את העיתון, מרים את הקפה ומריח אותו.

בזווית העין משהו מרצד, קליעים מתחילים להתעופף מנפצים את הספל הקטן לרסיסים ביד של 13.

כל כך מהר הם סיימו לריב בינהם?

13 בועט את עצמו על הכסא אחורנית ושולף זוג ברטות ומתחיל לירות. התרמילים התעופפו מהאקדחים.

הערבים האלה פשוט לא יודעים מה לעשות עם נשק.

כמובן שהם נכנסו ארבעה לוחמים לתוך בית קפה בגודל של דירת סטודיו קטנה, והתחילו לרסס עם הקלצ'ניקובים שלהם. והופס, לארבעתם נגמרה התחמושת בערך באותו זמן, כל האנשים בבית הקפה שכבו בדרגות שונות של פציעה, 13 התרומם מהכיסא, משאיר מאחוריו את התיק, מרוקן את שני האקדחים שלו על ארבעת "לוחמי החופש", מצייר להם חיוכים בכדורי 9 מ"מ שמוציאים החוצה את כל הרפש שיש להם בראשים.

שני האקדחים מרוקנים מכדורים, 13 נפטר מהם, אין לו זמן לדרוך כרגע, בחוץ יש שני טיוטות היילקס. האמריקאים הטיפשיים האלה חשבו שהם יכולים ללמד פראים לנהוג ולהלחם. ועכשיו ל13 יש הרבה עבודה.

הוא נצמד לאחד הקירות.

מוציא מהחליפה את אקדח התוף שלו, סמית' אנד ווטסון, שמונה כדורים, הזנה צידית.

הצצה אל השטח.

עשרה לוחמים עמדו בחוץ, לבושים בסמרטוטים ומסכות, כרגיל, חובבנים, הוא יצא מהמחסה והתחיל לירות.

ראשונים נפלו שני הגברים שעמדו על מכונות הירייה ברכבים, אחריהם הוא פשוט הניף את האקדח ולאן שלא כיוון הוא פגע בפרצוף פלאפל אחר.

התחמושת נגמרה, הוא הוציא את התוף בתנועה חדה והכניס לתוכו שמונה כדורים חדשים, שצנחו לשם ממתקן מיוחד - טוען-זריז - שפשוט הצניח אותם לתוך התוף.

שני כדורים נוספים והקרב נגמר.

תחמושת 5.56 הייתה פזורה בכל מקום.

13 ניקה את הבגדים שלו ונכנס לאחד הרכבים, התניע ונסע.



"שלום אדוני, כרטיס?” הדיילת הגבוהה והמצודדת שאלה, חצאית המיני שלה חשפה רגליים ארוכות ויפות. 13 הוציא את הכרטיס מהדרכון שלו, ונתן לה, היא העיפה מבט וסימנה לו לבוא אחריה. הם עברו את מחלקת תיירים והיא ליוותה אותו אל המושב שלו במחלקה ראשונה, “מה תרצי לשתות אדוני?”, 13 התיישב ונאנח, “וורמוט צינזנו". הוא התמקם בכיסא שלו, ואחרי כמה דקות הדיילת הגיעה עם היין המתובל שלו.

הוא לגם מהמשקה. אמריקאים מטומטמים תמיד אומרים שלוורמוט שהוא מזמין יש טעם של פיצה. טיפשים. אם הם רק היו מנסים. טעם הוא לא רק מה שבפה. זה גם הריח, האור והמרקם. כמו שרצח זה לא לתקוע שני כדורים בראש של מישהו.

מישהו שם לו יד על הכתף. הוא הסתובב וראה תג של סוכן פדרלי, וחיוך אמריקאי שחצן, “שלום לאונרדו, אתה עצור בגין עשרה מקרי רצח וקשירת קשר" הסוכן לקח ל-13 את הכוס ושתה ממנה, איך האמריקאים קוראים לזה, שלוק ניצחון.

"אפילו בשתייה אתם שמים פיצה הא?”.

13 התעצבן.

13 שעות אחרי זה הוא כבר היה בתא מעצר, כשנוסף לו עוד אישום של רצח סוכן פדרלי, התנגדות למעצר וניסיון חטיפת מטוס.

13 חודשים אחרי זה הוא פגש פעם ראשונה את הבאלרוג ואת נזיף-א-סייף. ועד היום הוא לא מבין איך הם יכולים להרוג בלי אקדחים.

נכתב על ידי Uncletas , 7/11/2010 19:06   בקטגוריות סיפורים קצרים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUncletas אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Uncletas ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)