ללמוד להבין שכנראה לעולם לא תגיע הרגשה של "להיות מבוגר", אין כזאת כאפה שמעירה אותך בן רגע למציאות אחרת ומתקדמת יותר.

ללמוד להניע את עצמך בכוח על מנת להתקדם קדימה.

להגיע להחלטות מבלי לדעת את כל הפרטים ולהיות בטוח בהחלטה נכונה, כי לפעמים אין כזאת.

קצת מפחיד להבין שראש של הורים עובד לא בהרבה שונה משלי, כמעט אותן רצונות, כמעט אותם פחדים ועדיין יש אחריות בלתי ניתנת לתפיסה על הכתפיים שלהם. אבל מצד שני, גם סוגשל הקלה מאחר וגם הם לא בטוחים יותר ממני בהחלטות שלהם.

להבין את הפירוש האמיתי של אמירה "כולנו אנשים".

אז איך בכל זאת צריך לחיות את החיים נכון, מבלי להגיע להרגשת פיספוס לקראת הסוף?

כנראה אין דבר כזה "לחיות נכון", אתה מוצא את ה"נכון" הבלעדי אישי שלך.

ועדיין..כל כך הרבה שבלונות לחכות, מסלולים לבחור,כל כך הרבה ציפיות..קשה להחליט על דרך נכונה מבלי לאכזב אנשים על הדרך.

יותר מדי לחץ מוטל על כתפיים של "מתחילי הדרך", נורא קל ללכת לאיבוד עוד לפני שהתחלת.

אבל כנראה הרבה יותר מפחיד לעולם לא למצוא את עצמך.

אז איך באמת עושים את זה?

מוצאים את המסלול הנכון הזה של עצמך בלי לרוץ אחרי משהו אין סופי עד לסוף מבלי להרגיש סיפוק?