ריטלינה פתחה את עמוד הבית שלה באקספלורר, '10 מתנות שאפשר לקנות לאהובך', "אההההההההההההההההה" ריטלינה כיבתה את המסך.
ריטלינה יצאה החוצה, ומיד תקפו את עיניה חמישים קופסאות שוקולדים אדומות בצורת לב שביצבצו מחלוני הראוה בסופר.
היא ניסתה לעצום אותן, אך כשהחלה לחצות את הכביש, משום מה הותקפה על ידי חמישים צפירות של מכוניות .
בדרכה לעבודה, היא נאלצה להביט בשלל הבחורים שהחזיקו זרי פרחים גדולים מגופם וניסו למנוע מהמים לטפטף עליהם.
ריטלינה הביטה במראה הקטנה שלה, ולמה לה אף אחד לא הביא זר פרחים?
אולי זו המסקרה? אותה שמה במהירות בבוקר וגילתה ששניים מהריסים שלה נידבקו זה לזה; או אולי החצ'קון אותו פוצצה לפני שנה והשאיר נקודה אדומה ליד האף אחראי לזה?
אולי, כשהיא הפכה עצמה לכמעט ברונטית, אנשים החלו לפחד שהיא רצינית מדי. אבל בימים הבלונדינים שלה, כולם התעקשו שהיא טיפשה.
ריטלינה החליטה, אם לא וולנטיין, אז לא וולנטיין.
את הערב, אחרי עבודתה, היא תעביר בנקיון ובתפירת כפתורים למכנסיה שנתלשו באכזריות לאחר שריטלינה המשיכה להתעקש שהיא מידה אפס.
למי שהחל להשתעמם מהעובדה שהיא הפכה לזקנה דכאונית, שישאיל לה צעצוע מין ויראה איך ריטלינוצ'קה תקפץ ברחבי החדר תוך כדי ניגון שירי ישראל בעזרת בית השחי.
ואם כבר צעצועי מין= גברים= היצורים איתם ריטלינה חולקת את מקום המגורים.
היא החליטה שיותר עם גברים היא לא תגור.
עדיף ביצ'יות, או יותר גרוע כוסיות כשותפות, אבל לא גברים.
במיוחד לא אלה שמחשיבים משחק גיים בוי בטלויזיה כבילוי אקסטרים ביום שישי בערב.
ועד לפעם הבאה, מקווה שתמצא לעצמה צעצוע, ריטלינה.