RITALINA

לריטלינה נמאס, כלכך נמאס.
כל יום היא מתעוררת בבוקר, לצד הבגדים הזרוקים כי הי הייתה עייפה מדי בכדי לאסוף אותן. היא מביטה בצלחות אותן השאירה אתמול בלילה על השולחן כי לא היה לה כח לאכול ליד השותפים שלה. החדר שלה נראה כמו חדר ממוצע לאחר הוריקן או אולי רעידת אדמה, וככה בערך גם סדר היום שלה.

היא כבר אמרה לעצמה שהיא תתפטר לאחר שהבינה שהבלונדינית לא מתכוונת ללכת. ולפני זה אמרה לעצמה שתתפטר כשנאלצה להשאר בעבודה
במשך 12 שעות ללא תשלום, היא גם אמרה לעצמה שתתפטר כשהבינה שהיא לא מסוגלת לשלב עבודה ולימודים מבלי להיות גרועה בשניהם.

לאחר שהתעוררה היום, שוב לצד הבגדים והכלים המלוכלכים אמרה לעצמה
"זהו, היום אני אומרת לו!"
היא התרגשה בשישים דקות הנסיעה שלקחה לה ברכבת התחתית, וכבר חיברה לעצמה משפטים בראש.

הבוקר התחיל כרגיל, הבלונדינית איחרה בשלוש דקות והציע הצעות מטופשות שביטלו את כל השערותיה של ריטלינה על חוכמתה.

לאחר מספר שעות של חיטוט בציפורניים, נכנס כבודו, המנהל, בידיו נייר טואלט ופניו נראות כאילו צבי הרגע בירך אותו בנוד.
לאלה שלא הבינו, הוא היה עצבני. בטנה של ריטלינה עשתה צלילים וריטלינה
רצתה, באמת שרצתה, לדבר איתו.
אבל בכל פעם שפתחה את הפה "למה זה לא בסדר?" "ולמה השירותים מלוכלכים" ו " את תינוקת? את לא יכולה לעשות כלום, ומה זה האבק הזה?"
ריטלינה פחדש להסביר לו שאלו תאי אדם מתים, אז היא שתקה.

סתם תקציר על תפקידה של ריטלינה.
היא מנהלת בחנות רהיטים בה היא עובדת כמעט שנתיים.
היא מנהלת חשבונות, ותקציבים, היא נציגת מכירות, היא צריכה לאלף את הסבלים(אלה שמעבירים רהיטים?) שיעבדו בקצב יותר מהר מתנועה אחת לדקה, היא נמצאת לבד בחנות, המנהל מגיע כל שבועיים למסור את המשכורת לחמש דקות כשריטלינה ביקשה ממנו במפורט לרשום את תפקידיה בכתב. הוא לא עשה זאת, כנראה מאחת הסיבות שיאפשרו לו לבוא בטענות אליה בסגנון, ולמה לא הפלצת באלכסון?

כן נמאס לה, היא שתקה היום.
מחר הוא שוב מגיע.
היא תיקח שאיפה מקווה שמחר תעשה את זה.