הולכים אל הלא נודע.

אני בקרוב צריכה לטוס מפה.

למדינה זרה וקרה

עם אנשים שאני לא מכירה ואוהבת

וזה רק זמני

אבל הזמן תמיד מרגיש יותר איטי כשלא נהנים

אני רוצה להישאר בבית

להמשיך ולנשום את אמא ואבא

להמשיך ולהיות ילדה

אני לא חושבת שזה כל כך נורא להישאר ילדה

אני אפילו די שמחה על ההזדמנות

אבל מה לעשות שלא נולדתי עם מפתחות של 4X4 ביד וחשבון בנק שלא היה מבייש את שרי אריסון

אני רוצה להישאר כאן

איפה שאני

במיטה

מתחת לשמיכה

ולדעת שמחר שבת

ואני לא צריכה להיות בשום מקום

ואני לא צריכה לעשות כלום

ואני רק צריכה להיות הילדה הקטנה שלהם

אני לא מסוגלת להתנתק מעצמי

אני לא רוצה לקבל על עצמי את האחריות הזו

אני רוצה להיות בבית בבית בבית בבית בבית

להתבגר זה מסריח.

אל תנסו את זה בבית.

אני מנסה להתנתק מהחיים, אבל אני לא מצליחה.

לסדר היום הלוקה שלי יש תמיד תוכניות אחרות.

אני מרגישה מזוהמת.

אני מרגישה שונה.

כבר הרבה זמן שלא יצא לי להרגיש כל כך רע.

המריבות מתחילות לצוץ על פני השטח

האשמות נזרקות באוויר

והשפתיים קפוצות, והמבט נוקב

עד שאי אפשר יותר

ומה שעל הלב נפרץ

ובכל זאת

מעולם לא הצלחתי לפוצץ את הבועה

שאני בכלל לא יודעת למה היא שם

אבל היא לא נעלמת והיא הולכת וגדלה

ואני כבר אינני ילדה קטנה

אני מרגישה רע

ואפילו חסרת תועלת

אוטו זבל, בוא וקח אותי איתך.

אני אחלום לנצח.

העולם הזה פשוט גדול מידיי עליי.

אני לא מביאה את עצמי לקצה

אני לא מנצלת את היכולות שלי

אני מרגישה כישלון

והנפש שלי פשוט לא יכולה לי

היא קמלה והולכת

היא מתפוררת

יבשה

איך האור כבה,

איך הטיפשות יצאה

איך אין רגע לחשוב

ולהפעיל את הגלגלים של המוח

את דומה לכלב

נובחת בלי סיבה

הכיצד, את אוכלת מהצד?