זה לא שיש מחסור כמו שאין בכלל. כמעט. הסבר.
את אוכלוסיית העולם אפשר לחלק באופן די ברור לאנשים שמעדיפים גלידה וניל או שוקולד, לכאלה שיכולים לזקק את הצד המשעשע מתוכנית הרדיו הפופולארית של ורדה רזי'אל ז'קונט מול כאלה שלא, ולחובבי חתולים מול חובבי כלבים. באופן מקרי בהחלט אני שייך לכל האפשרויות הראשונות. וניל-זיקוק-חתולים. בארגנטינה אין. חתולים הכוונה. גם ורדה האמת (אלא אם תחליט להפתיע פתאום). גלידה וניל דווקא יש. בהרבה מאוד טעמים וסוגים.
המסקנה המיידית והדמגוגית אומרת שבמקום בו אין ורדה רז'יאל ז'קונט גם לא יהיו חתולים, אבל משהו בפנים אומר שיש משהו מעבר לזה. כלבים דווקא יש פה. הרבה. בלי סוף. מלאנתלפים. ימבה. אם חשבתם שהארגנטינאים גדולי גוף, חכו עד שתראו את הכלבים המקומיים. ענקיים. גדולים. מהסוף ועד ההתחלה. יש לי חבר שעל כל כלב כזה היה משחרר את האמירה הידועה ''יא-בה-ביי''.
אז כלבים יש ואפילו הרבה מאוד מכל אחד מהם. רק חתולים... יוק! לא ברחובות, ומסתבר שלא בבתים. אתמול פגשתי מקומי יהודי חביב בהחלט, שנשאל לפשר המחסור בבעלי הכמה וכמה נשמות, ואחרי חשיבה מאומצת הצליח למצוא איש אחד שהוא מכיר שיש לו חתול (השכן מלמטה), וגם הוא, על פי אותו מקומי, די דומה לכלב, כך שהכל בסימן שאלה.
די מוזר האמת. כבר יותר משבוע כאן ולא זכיתי לחזות בחתול. לא ברחוב בלילה. לא ליד המסעדות. לא בתוך המטבח של המסעדות וגם לא בדוכני שווארמה (אולי בגלל שכמו ורדה גם הם לא קיימים פה, ואולי אולי זו המסקנה האמיתית - אין שווארמה - אין חתולים!!!).
מוזר.
מה שכן, אתמול, במהלך סיור שכזה בעיר יצא לי לפגוש בפרונט של מספרה באיזור צפוני של קורדובה - תרנגול. ענק. יתכן שזה היה הודו או משהו שכזה, בכל זאת ספק אם אצליח במסדר זיהוי של בעלי כנף שלא טבולים בביצה וקמח ועטופים בפירורי לחם, אבל בכל מקרה...היו לו כנפיים בלתי שמישות בעליל, מקור, כרבולת ויתכן שהיה שם משהו שקשור לביצים. בערך בגודל של כלב בינוני (ארצישראלי כמובן. כלב ארגנטינאי בינוני מקביל לסוס יאור מגודל אצלנו). ככה סתם. בתוך כלוב קטן שכזה, באמצע הרחוב, בפתח של מספרה מהודרת - תרנגול ע-נ-ק.
סביר להניח שיהיו כמה אנשים שישאלו "מה הפואנטה?" ועל כך אשיב, שבמקום בו מוצאים תרנגולים גדולי מימדים באמצע העיר בתוך מספרה, סביר להניח שיש מעט מאוד פואנטה.
שאו ברכה ובהצלחה היום בלילה. החזיקי אצבעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
