להם מספר ימים משוקצים של מחסור בעידכון בלוגיה. בו-שה!
אולם אורפאו בפאתי קורדובה העיר. עוד מעט קנדה עולה לחטוף בראש מיותם וליאור. או שלא...? חס וגם סוג של כרפס. אחרי 3 הפסדים הבאסה הגיעה אמש לשיאים חדשים. מהסוג שעושים לך הרגשות לא נעימות בבטן. או שאולי אלה סתם העקיצות הבלתי נגמרות שחוטף גופי הלבנבן עת נעצמות עיניים, ויבחושים מכריזים על מבצע נורמדי שנת 2005, בואך גופו של מר י. לגמרי כולי עקוץ.
אם לכתוב את האמת...היו כמה אנקדוטות משעשעות ביותר בימים האחרונים. בהחלט מהסוג ששווה כתיבה, אבל זמן...או יותר נכון המחסור בו, פושע קשות ברצונות שלי לעדכן את הבית ונאמני הר הבית.
אה, יש פה את אודי. מותק של ילד. ברמות גבוהות ביותר. קולג, כמו שציינתי כבר בעבר, שפגשתי פה לראשונה, ואנוכי נהנה מכל רגע ופגע. חומד של בחור, מצחיק, חכם, משעשע, ציני במידה, סקרן, אפילו מוכשר שכזה, אוהב כדורסל ונאה מראה. ולא פחות חשוב מכך...דובר ספרדית(!), וכך מציל אותי מסיטואציות לא נעימות בהחלט לעיתים (כאלה שגורמות לי למלל "קה?" שוב ושוב בתקווה שבפעם הרביעית יהיה לי מושג מה אמרו לי). אם רק היה בחורה....הייתי מכריז על הקמת בית יהודי בארגנטינה, לפחות עד לסיום הטיול. אבל הוא לא (כך מספרות השמועות). אז מבלים כמעט כל הזמן ביחד, מסתדרים באטמוספרות הגבוהות ביותר (לפחות מהצד שלי), ובהחלט ממש כיף. עוד כמה ימים גם זה יסתיים, עת סיום הטורניר ישלח כל אחד מאיתנו לקצה אחר של היבשת, ובקרוב הוא ישוב ארצה לביתו הקט. בחורות ישראליות, הכינו את עצמכן לשובו של האודי. אפילו האמא שלכן מאוד תחבב אותו. אני ממליץ. בחום. באם תהיה דרישה, אולי אפילו תצורף תמונה (אם ירשה הבחור הבישן).
המממ...שלשום בלילה הלכנו ביחד לראות את "SIN CITY" עם קרלוס, בחור קולומביאני שישן איתנו בחדר. אודי נרדם, אני נהנתי, וקרלוס... ביצע את אחד הקטעים היותר משעשעים של הטיול. 3 שניות לערך לפני סיום הסרט הוא התרומם מכסאו, הסתובב, טיפס על אותו כיסא שהוזכר מקודם, קיפצץ לשורה מעל ורץ מחוץ לאולם אחוז תזזית. התיאור היה לא פשוט, אבל המאורע עצמו לקח בערך...שניה וחצי. מאוד מרשים.
אודי ואנוכי בילינו את חמש הדקות הבאות בדיון עמוק ופילוסופי בנוגע למעשה המפתיע בהחלט. אודי היה בדעה איתנה שמדובר במחווה קולומביאנית ותיקה, שבאה להראות הערכה רבה לפועלו של הבימאי ע''י פעלול לולייני מרשים בהחלט. אנוכי טענתי כי בדיוק להפך, וכך מראים בקולומביה שאט נפש מסרט שקשה לעקוב אחרי העלילה שלו. בסופו של דבר הגענו לקונצזוס רחב בהחלט, שקרלוס מספיק מסטול כדי לרוץ החוצה 3 שניות לפני תום הסרט בשביל להספיק לצאת ראשון מהחניה, והוא לא נותן לעובדה שבכלל אין ברשותנו רכב להפריע לו.
בסופו של דבר התברר שבמשך חצי סרט הבחור היה חייב להשתין, וכבר לא יכול היה להתאפק. הטיימינג המושלם עם סיום הסרט היה יד מקרה לחלוטין בהחלט.
וזהו.
פעם הבאה... המסע מהנהנתנות של האן.בי.איי לבוהמיות של המטייל הישראלי המצוי.
ונשאלת השאלה...האם ליהגתי די וגם הותר?
שאו ברכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
